דעה: ביטקוין חוגג בת מצווה והבמה ערוכה לכבודו

טור דעה מאת חנן שטיינהרט, מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר “A Brief History of Money” ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com. 

איך קרה כי רעיון ללא השקעה או מנהיג הפך בתוך 12 שנה לתנועה עממית ומותג עולמי השווה כחצי טריליון דולר? זאת נוכל להבין באמצעות מבט מעמיק יותר לשאלה: מה זה בכלל כסף?

————————————————————————————————————-

נניח והייתם מנהלי קרן השקעות והיה נכנס אליכם אדם אלמוני ובידו מסמך בן 9 עמודים שכותרתו היתה “מערכת תשלומים אלקטרונית מעמית לעמית: A Peer-to-Peer Electronic Cash System”, והיה אומר לכם כי בתוך 12 שנה לרעיון שבמסמך יהיה שווי שוק של כחצי טריליון דולר, הוא יהיה אחד המותגים הידועים ביותר בעולם, ולו מעל 100 מיליון משתמשים ברחבי העולם. האם הייתם מאמינים לו? אולי כן, אחרי הכל זהו תרחיש עמק הסיליקון-הון-סיכון לא בלתי מוכר. קצת אמביציונרי אך לא לגמרי מופרך, מפגשים מסוג זה מתרחשים מדי יום בין יזמים-חולמים ובין האוחזים בקופה. 

עתה, ככל מנהל השקעות מקצועי לבטח הייתם פותחים בסדרת שאלות סטנדרטית: מי הצוות שיהפוך את החזון למציאות? מהי התוכנית השווקית? אלו פטנטים יחודיים יש לרעיון? מה תקציב וסכום ההשקעה הנדרשים? מה ההיסטוריה והרזומה של המנכ”ל? של סמנכ”ל השיווק? של הטכנולוג הראשי? וכיוצא באלו. ובכלל, מן המקובלות הוא שתשעה עמודים לא הופכים חצי טריליון דולר ללא הנהגה בעלת חזון, צוות מיומן ומקצועי, והשקעת עתק. אחרי הכל לחברת המסחר המקוון אמזון למשל לקח כ-23 שנים, מנכ”ל נחוש ובעל חזון, השקעה של מיליארדי דולרים ועשרות אלפי עובדים, עד שהפכה לחברה השווה כמעט חצי טריליון דולר.

והנה כותב המסמך שלפניכם משיב לכל השאלות הטובות האלו במילה אחת. כלום. לא יהיה מנכ”ל, לא יהיה סמנכ”ל שיווק עתיר ניסיון, לא יהיה טכנולוג בוגר סטנפורד, לא יהיו עובדים, לא יהיה ארגון מנוהל, אין פטנטים – להיפך כל הקוד פתוח, ולא, לא נדרשת כל השקעה של מיליארדים או אפילו של אלפים. “וגם אני”, מפטיר כותב הנייר, שאגב טרם הזדהה, “עתיד להיעלם בקרוב”. בשלב זה קרוב לוודאי סבלנותו של כל מאזין היתה פוקעת והוא היה שולח לאחר כבוד את האיש המוזר לחפש לו שומעים אחרים, מתאימים יותר, בקרב חסרי הבית המתקהלים בקרן הרחוב.

המהפכה הגדולה ביותר מאז תחילת הנצרות

קשה להבין את מהפכת הביטקוין מבלי לדמיין את התרחיש הדמיוני דלעיל. האירוע הדומה הקודם בתולדות המין האנושי, בה התרחשה מהפכה עולמית ללא מנהיג, ארגון או אמצעים, בו רעיון הפך למותג בעל עוצמה, שנרדף אתגר ואיים על הסדר הישן, עד שאומץ על ידו – אירע במאות הראשונה עד השלישית לספירה. קראו למותג ולרעיון ישו מנצרת. אלמוני לחלוטין ומחוסר כל חשיבות היה היום בו הלך ישו לבית עולמו מתייסר על הצלב. לו הייתה אז תקשורת מודרנית ספק אם הידיעה הייתה מגיע לחדשות הערב המקומיות בירושלים, שלא לומר ברחבי האימפריה הרומית הגדולה, ששלטה על רוב אגן הים התיכון ואירופה. יחלפו 300 שנה עד שהרעיון, אשר השליחים פיתחו והפיצו בין קהילות מפוזרות ונרדפות שהם יסדו, יהפוך לדת לגיטימית ברחבי האימפריה. עוד כשמונים שנה יחלפו והדת, שמאמיניה היו בעבר מזון לאריות הקוליסאום, תהפוך לדת הרשמית של האימפריה כולה. זמן לא ארוך אחר כך גם לארגון שיאפיל עליה בעוצמתו ובאכזריותו וישרוד שנים ארוכות אחרי מות האימפריה עצמה.

ב-3 לינואר 2009, ממש לפני 12 שנה, רשת הביטקוין עברה מהכתב אל המציאות. בהתאם לפרוטוקול שפורט במסמך האמור ושפורסם באינטרנט באוקטובר 2008, כרה ממציא אנונימי, המכונה סטושי נקמוטו, את “בלוק הבראשית”. הוא הבלוק הראשון בשרשרת של “בלוקים” (יחידות רישום ביומן המבוזר), המכונה לכן מכאן בלוקצ’יין. בתוך הבלוק היה טבוע טקסט, כותרת ממגזין הטיימס הלונדוני מיום השלישי בינואר 2009: “שר האוצר (הבריטי) על סף חבילת הצלה לבנקים”. טקסט זה יותר ממרמז על הקשר בין מחשבות ממציא הביטקוין, המצאתו ומשטר כסף הפיאט. הביטקוין הוא הרבה דברים שונים לאנשים שונים, אך לא ניתן להבין את הצלחתו הפנומנלית מבלי להבין כי הביטקויין הוא ה”צד השני של המטבע” של עולם כסף הפיאט.

אחרי 5 עשורים של משטר כסף פיאט בעולם כולו, איבדה החברה האנושית, בעידוד האליטה הפוליטית-כלכלית והאקדמיה מטעם, את ההבנה הבסיסית של מה זה בכלל כסף. אובדן ההבנה הזו עתידה להובילנו בעשורים הקרובים למחוזות אפלים ומפחידים. לא רק בעולמות הדמוקרטיה, החירות והשוויון, אלא גם במחוזות חוסר היציבות החברתית והחיבור של מיליוני הפרטים לחברה מתפקדת אחת.

עודף וחיסכון מובילים לעושר

עוד מהימים של המהפכה החקלאית התברר לבני אדם כי עודף וחיסכון הם המפתח לייצורו של עוד עושר עתידי. בעל עדר עיזים קטן שלא היה חייב לשחוט את כל העיזים בכדי להאכיל את משפחתו, ויכל להותיר חלק מהם כדי שיתרבו הגדיל לאורך זמן את העדר שבבעלותו. משגדל העדר נוצרו עוד ועוד עודפים של חלב, צמר, ובשר, אותם יכול היה להחליף בצינורות חרס להשקיה. אלו שאיפשרו לו לעבד שדה בור שבסמוך ולייצר עוד מזון. וכך שעה שהעושר הלך והצטבר ניתן היה לחסוך חלק ממנו לשנים קשות, אישית (זיקנה) או חברתית (בצורת). העושר, ההון והחיסכון שנצברו (או נשדדו מאחרים) איפשרו לחברה לגדול דמוגרפית, לתמוך בהקמת ארגונים משותפים, להשקיע בלימוד והתמקצעות, וכיו”ב. אלו בתורם שיפרו את הפרודוקטיביות, את סל המוצרים הזמין ואת מערכת ההגנה על העושר שנצבר. המפתח לחברות צומחות, ולפרטים שרמת ואיכות חייהם משתפרת, היו איפוא הון, חיסכון, ועושר, טבעי או נצבר, של משאבים. לעומת זאת בעל העדר הקטן שנאלץ לשחוט את רוב רובם של הכבשים בכדי להאכיל את משפחתו, או חברה שנאלצה או בחרה לכלות את משאביה, שלא לומר את משאבי הדורות הבאים (חוב), גזרה על עצמה בסופו של דבר עוני נחשלות וחולשה.

כדי לייצר שפה אחידה בקשר לעושר זה הומצא הכסף. הכסף אינו איפוא הון, או עושר או חיסכון, הוא אך ורק כלי למדוד ולבטא אותם. הכלי החדש הזה קיבל ביטוי בשתי מתכות, הכסף והזהב, וזאת מסיבות פיזיות של נדירות, ברות חלוקה, ושרידות. מטבע הזהב הפך איפוא לביטוי המוחשי והארצי של משהו גדול בהרבה מכמה גרם של היסוד הכימי מספר 79. הוא הפך למשהו שמגלם בתוכו ומבטא את הזמן, המאמץ והידע שהוכנסו, והערך שנוצר, במוצר מבוקש. הואיל והכסף היה רק ביטוי פיזי של העושר והמוצרים, היטב לאבחן הכלכלן צרפתי מהמאה ה-18, ג’ין באפטיסט סאיי, כשכתב “אתה קונה מוצרים במוצרים אחרים, לא עם כסף”.

כדי לשרוד אנו זקוקים לאנרגיה, זו בד”כ ארוזה במה שמכונה מזון. האנרגיה גם נדרשת לתחזוקתם והפעלתם של כל גורמי הייצור, התחבורה והתנועה השונים. כמו מקורות אנרגיה גם זמנו של כל אדם קצוב. השנים שהוא מתהלך על פני כדור הארץ, כמו מספר השעות שהוא מסוגל להקדיש לייצור ועבודה. המוצר שייצר אדם הוא איפוא סך תיעדופם, הקצבתם והקצאתם של שני משאבי יסוד אלו, אבות של כל האמצעים שבמחסור. במהותו איפוא היה מטבע הזהב הייצוג הפיזי של הזמן והאנרגיה שהושקעו ביצור המוצר שעבורם הוחלף המטבע.  

גם האדם הקדמון היה רוצה מכונית או רובה אם היה יודע לייצרם, וגם יורדי הים של ימי הביניים היו מעדיפים ספינת מנוע מהודרת בה מגישים אוכל טרי. המכשול להשגת יעדים אלו, היה בדיוק זה שמונע מתושבי ניקרגואה לפתח תרופה לקורונה ולתושבי זימבבואה להקים מפעל שבבים משוכלל. הקושי מעולם לא היה ברצון, או במילה אחרת, בביקוש, אלא דווקא ביכולת, קרי בהיצע. המחסור בהון ובידע נמצאים תמיד בצד הייצור-ההיצע ולא בצד הביקוש, זה תמיד יהיה קיים. מכאן ברור כי מה שנדרש לספק את ההיצע, קרי קיימות של משאבי עושר, הון, וידע הם הם המפתח לשיפור רמת החיים של הפרט והחברה ולרווחה מתמשכת וברת קיימא שלה. כאשר הבנקים המרכזיים מדפיסים, או מאפשרים הדפסה, ללא מידה, של כסף חדש הם אינם מייצרים עושר, הון או חיסכון. להיפך הם מייצרים חוב, והורסים את העושר וההון הקיימים, חומרי הגלם של ההיצע ושל הפריחה הכלכלית. האשליה כי ניתן לייצר רווחה מתמשכת וברת קיימא ולקיים חברה הוגנת ויציבה על ידי גידול מתמיד בחוב, אשליית עושר ושימוש בפייק משאבים, לא רק שהינו מנוגד לנסיון בן אלפי השנים של המין האנושי אלא שהוא גם תהליך ההורס מן היסוד את כל מוסד הכסף ההגון, ועימו את מנגנוני היסוד של הכלכלה כולה.

לכסף ולזמן אין ערך

אין מקום טוב יותר לראות תהליך זה מאשר הריבית בשוק איגרות החוב. נכון לתחילת דצמבר 2020, 27% מסך החוב העולמי בדירוג בר-השקעה, Investment grade bonds, נושא ריבית שמתחת לאפס. זה כולל למשל איגרות חוב ל-10 שנים של ממשלת פורטוגל שהינה אחת הכלכלות החלשות ובעלות החוב הגבוה ביותר באירופה. אם ניקח בחשבון את שיעורי האינפלציה, 76% מהחוב הממשלתי בעולם המפותח ו-95% מחוב ממשלת ארה”ב נסחר בריבית ריאלית שלילית, כך על פי ניתוח של ג’י פי מורגן מסוף 2020. הרעיון כי הבעלים של הכסף ישלמו ללווים כדי שיקחו מהם את כספם משמעותה לא פחות מאשר שלזמן ישנו ערך שלילי, ולכסף אין ערך כלל.

אם לא די בבור החובות, 82 טריליון דולר לסוף 2020, ובחורבן החברתי שהמיט הפדרל רזרב על אמריקה, אליס-יילין בקרוב שרת האוצר בארץ הפלאות מבקשת להוסיף לפד סמכויות לרכוש מניות בשווקים. חבריה הדמוקרטים בקונגרס ביקשו בחוק ההמרצה האחרון לתת לפד סמכויות גם למען ענייני האקלים ושוויון בין הגזעים. בין חוב של 82 טריליון דולר, ריבית אפס לנצח, וציבור שאיבד את ההבנה הבסיסית של מהו בכלל כסף, אמריקה ועמה רוב העולם דומים יותר מכל דבר לאליסה בארץ הפלאות המבקשת למצוא את דרכה. “כולנו כאן משוגעים, גם את”. משיב החתול. ” איך אתה יודע שגם אני משוגעת?”, שואלת אליס. ” את חייבת להיות משוגעת אחרת לא היית מגיעה לכאן”, באה תשובת המחץ המסכמת.

את השיגעון הזה אליו נקלע העולם, ואת המבוי הסתום אליו הוא מוביל, הבין כנראה אותו ממציא אלמוני. ב-12 בינואר 2009, קיבל מתכנת בשם האל פיני, שהוריד את תוכנת הביטקוין, 10 ביטקוין מנקמוטו במה שהפך לטרנסקציית הביטקוין הראשונה בהיסטוריה. אט אט הצטרפו מאמינים נוספים. כחמישה עשר חודשים מאוחר יותר ב-22 למאי 2010 נעשתה הטרנסקציה המסחרית הראשונה בביטקוין. 10,000 ביטקוין שולמו תמורת שתי פיצות, והביטקוין יצא לדרך. 

מאז חלפו קצת מעל 10 שנים. מאלמוניות לביטול, מהסברים מלומדים על “בועת הצבעונים” להאשמות כי הוא רק “לכלי לפושעים”, הלך הכסף האמיתי היחידי היום בעולם והתחזק, ורכש עוד ועוד עשרות מיליוני מאמינים. מביטים קדימה לבנקים המרכזיים, מדיניותם, והסנטימנט הנפוץ בנושא הכסף והחוב, קשה להתווכח עם הטענה כי הביטקוין הוא רק בתחילת דרכו.

הערה: המידע שניתן בכתבה זו אינו יעוץ השקעות משום סוג ואינו קריאה לקנות ביטקוין או כל נכס קריפטוגרפי אחר. כל פעילות השקעה יש לעשות לאחר התייעצות בגורמים המקצועיים והאישיים המתאימים.

שתפו:

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
חנן שטיינהרט

חנן שטיינהרט

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart
חנן שטיינהרט

חנן שטיינהרט

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חדש: קורס האונליין שלנו הושק ואתם מקבלים 30% הנחה!