המודל הכלכלי של הביטקוין בנוי ברובו על תמריצים. גם סטושי נקמוטו, ממציא הביטקוין, הבין כי כל עוד לבני אדם יש תמריץ לעשות משהו – הם ימשיכו לעשות אותו. בפרוטוקול הביטקוין, זה בא לידי ביטוי בדמות עמלות העברה. מטרת העמלות היא לתגמל את הכורים, שומרי הסף של הרשת, על מנת שימשיכו לשמור עליה ולאבטח אותה.
שרשרת הבלוקים של הביטקוין בנויה כך שכל 10 דקות, כמעין פעימת לב, מתווסף בלוק חדש לשרשרת. מהרגע שהבלוק נפתח, מתחילה תחרות בין הכורים: על כל אחד מהם לבצע מניפולציות מתמטיות (יצירת מחרוזת שנקראת פונקציית גיבוב) על כותרת הבלוק ותוכנו, כך שתתאים למטרה אחת ויחידה שהמערכת הגדירה מראש. הכורה הראשון שמצליח להגיע למטרה המיוחלת, חותם ומאשר את הבלוק (תהליך שלוקח בממוצע 10 דקות) ומקבל על כך גמול.
עבור 'הניצחון' בתחרות לפתרון הבלוק, מקבל הכורה גמול בסך של 12.5 מטבעות ביטקוין, והסכום המלא של עמלות ההעברה שנכללו בבלוק.
דרגת הקושי מתעדכנת, הגמול לבלוק יורד
מנגנון הביטקוין בנוי בצורה שרמת קושי הכרייה (Hash Difficulty Rate) מתעדכנת כל 2016 בלוקים (כשבועיים). מה זה אומר? ובכן, זה אומר שכשהבלוק ה-2016 מגיע, המערכת בודקת את כמות הזמן שלקח למצוא את כל 2016 הבלוקים הללו, ומתאימה את עצמה (את קושי הכרייה) באופן יחסי כך שמציאת 2016 הבלוקים הבאים ייקחו בערך שבועיים גם כן (בממוצע, עשר דקות כל אחד).
כל 4 שנים, הגמול לבלוק ייחתך בחצי. תהליך זה נקרא בעולם הביטקוין בשם The Halving, והסיבה ברורה למה.
הסיבה שעומדת מאחורי ה-Halving, היא ששווי השוק של הביטקוין יגדל ככל שיותר אנשים יאמצו אותו. לכן, כשתגיע העת ל-Halving בשנת 2020, הגמול לבלוק אמנם יירד, אך הצפי הוא שערך הביטקוין יהיה מספיק גבוה על מנת לתגמל את הכורים בצורה זהה לפחות לגמול הנוכחי שהם מקבלים.
אז למה צריך עמלות, אם הם מקבלים עבור כל בלוק מטבעות?
ובכן, הפרוטוקול של הביטקוין בנוי בצורה דיפלציונית. היצע המטבעות המקסימלי הוא של 21 מיליון מטבעות ביטקוין. נכון לכתיבת מילים אלו, יש כ-16.7 מיליון מטבעות בסירקולציה. כמעט 80%. עפ"י חישובים שדי פשוט לעשות, הביטקוין האחרון שצפוי להצטרף לסירקולציה יגיע בדמות גמול לכורים אך ורק בשנת 2140. עם זאת, על מנת שהמנגנון ימשיך לתפקד גם לאחר מכן, נהיה חייבים להמשיך עם המודל הכלכלי שבחזונו של סטושי נקמוטו, ולתגמל את הכורים עבור מאמציהם המתמשכים. הגמול הזה, החל משנת 2140, יהיה דמות עמלות העברה בלבד.
כיצד מחושבת עמלה?
חוקי הבלוקצ'יין של הביטקוין הוגדרו מראש על ידי סטושי נקמוטו.
- הארנק בוחר עבורכם באיזה מטבעות להשתמש. למנגנון הביטקוין שיש יכולת לבחור באיזה מטבע מאלו ששוכבים לכם בארנק להשתמש, על מנת להפחית עומס על הרשת. כל סכום שנכנס לארנק שלכם נשאר בפני עצמו. זאת אומרת, שאם קיבלתם בהעברה אחת 2 מטבעות ביטקוין ובאחת אחרת 3 מטבעות ביטקוין, הם אמנם יופיעו לכם בארנק בתור '5 ביטקוין' אך בפני המערכת הם 2 עסקאות שונות. ככל שהזמן עובר ואתם מבצעים יותר עסקאות, ייווצר לכם בארנק אוסף של סכומים שונים בארנק, והמנגנון בוחר באיזה סכום להשתמש לעסקה הבאה שאתם מבצעים. הסכומים הללו נקראים 'Inputs' של העסקאות החדשות, ואילו הסכומים שאתם שולחים נקראים 'Outputs'.
- עבור העברה כספית מתחת לערך של 0.01 ביטקוין, יש לצרף עמלה של לפחות 0.0001 ביטקוין. הסיבה העומדת מאחורי זה, היא מניעת התקפת ספאם על הרשת. ע"י קביעת עמלה גבוהה יחסית להעברות בסכומים קטנים, יהיה כלל לא פשוט כלכלית להציף את הרשת בעסקאות.
- המערכת מתעדפת מטבעות ותיקים יותר ובעלי ערך גבוה יותר – עבור כל העברה שאתם עומדים לבצע, מחשבת המערכת את גיל המטבע שלכם (מספר האישורים שנחתמו מאז ההעברה האחרונה שנעשה בו שימוש) ואת שווי סכום ההעברה. ככל המטבעות שברשותכם חדשים יותר, העמלה היחסית תהיה גבוהה יותר. ככל שסכום ההעברה נמוך יותר, העמלה היחסית תהיה נמוכה יותר. למשל, אם שלחתם 4 העברות של 0.25 ביטקוין, ובאותה עת העברה אחת של 1 ביטקוין, ככל הנראה שהעמלה עבור 4 העסקאות הראשונות תהיה נמוכה יותר מהעמלה עבור 1 ביטקוין שלם. קחו בחשבון שברוב הפעמים, הארנקים עושים את החישובים עבורכם.
- עלות עבור Kilobytes – בשרשרת הבלוקים של הביטקוין, בלוק אחד הוא בגודל של 1 Megabyte. מגהבייט אחד הוא 1,000 קילובייט, וקילובייט אחד הוא 1,000 Bytes. גודל ההעברה הכספית נמדד בבייטים. הגודל הזה מחושב לפי מספר ה-Inputs וה-Outputs של העסקה, בנוסחה המתמטית הבאה:
148 * number_of_inputs + 34 * number_of_outputs + 10
אם גודל ההעברה הכספית הכוללת (הסכום שיוצא מהנוסחה) הוא מתחת ל-10 קילובייט (10,000 בייט) והסעיף הקודם (תיעדופי המערכת) סימן את ההעברה כמועדפת, ההעברה תוכל אף לעבור בחינם. אחרת, ניאלץ לשלם עמלה.
השורה התחתונה
לאחר שהבנו את המנגנון שעומד מאחורי חישובי העמלות כמעט לרובד הכי עמוק, נוציא מזה את השורה התחתונה. עמלות ההעברה הן שוק נוסף בפני עצמו. ניתן להקביל את זה לתור לרכבת הרים בפארק שעשועים מסוים. בחוץ לארץ, אפשר לקנות כרטיס 'Fast Lane' ולמעשה לעקוף את כל התור הרגיל, כך שכל מי ששם עמלה סטנדרטית, יחכה בתור הרגיל. מי שישים עמלה 'Priority' יקבל תיעדוף ע"י המערכת, משום שההעברה שלו 'צפופה' יותר מבחינת בייטים. מנגד, אם נשים עמלה 'Economy', זאת אומרת – עמלה נמוכה מאד עבור העברה שלא משנה לנו מתי תירשם בבלוקצ'יין – זה כאילו אנחנו עומדים בתור הרגיל, וכל פעם מחדש מישהו שחיכה בתור לפנינו קורא לחבר שלו (כמו שהישראלים אוהבים לעשות) ועוקף אותנו בתור – עד שהתור נגמר ומגיע תורנו.
כשהרשת עמוסה, התור ארוך ומייגע. כמו יום שבת בלונה פארק. ככל שהתור ארוך יותר ומייגע יותר, המחיר של כרטיס הנתיב המהיר (עמלת Priority) עולה יותר. מנגד, כשהרשת לא עמוסה כלל (רוב הזמן), עמלה Economy יכולה להצטרף לבלוק די במהרה.
אם ברצונכם להתעדכן בזמן אמת על מצב העומס ברשת, ולחשב בהתאם את גודל העמלה שברצונכם לשים לפי משך הזמן שאתם מוכנים לחכות – האתר estimatefee עושה זאת בצורה נהדרת.
