השקל הדיגיטלי מתקרב: אלו הסיבות המרכזיות שאני מתנגד לו

בבנק ישראל ממשיכים להתקדם עם פרויקט הדגל של השקל הדיגיטלי. לאחר שפורסם מסמך איפיון הפרויקט בחודש מרץ השנה, בבנק ישראל עוברים לחלק הפרקטי של יישום ההיבטים הטכניים.

אז החלטתי לכתוב מאמר מקיף ובו אני סוקר את הפרויקט – תחילה מנקודת מבטו של בנק ישראל – וכעת, הגיעה העת לשתף את הסיבות שבעקבותיהן אני מתנגד לו.

אם כן, בעוד שבחלק הראשון של המאמר הרחבתי על מהו בכלל בנק ישראל ומהם תפקידיו ומטרותיו. בחלק השני, צללתי לאבולוציה של השקל הדיגיטלי ונברתי במסמכים השונים של בנק ישראל.

כעת, אפרט מהן ההתנגדויות המרכזיות שלי. בתום הקריאה, אבקש מכם להשתתף ולמלא את השאלון בסקר של CryptoJungle על האם הציבור הישראלי מעוניין בשקל הדיגיטלי ומוכן לו.

ניתן גם לקרוא את המאמר המלא כבר מעכשיו!

לחצו כאן להורדת המאמר המלא

נגד מזומן, או בעד מזומן?

אם חשוב לבנק ישראל שנשתמש כאזרחי ישראל בכסף הריבון בצורה הישירה כפי שמפורט בתועלות השק"ד, מדוע הוא פועל לצמצום השימוש במזומן בצורה כה אגרסיבית כבר שנים ארוכות – עוד לפני ששק"ד היה על הפרק?

לחוק המזומן יש שני צדדים. מצד אחד, הרצון והצורך להיאבק בפשיעה כלכלית מכל סוג, הגיוני וכל אזרח שומר חוק יצדד ברצון להיאבק בזה. בכל זאת, אנחנו רוצים להפחית פשיעה ולכן צריכים לפגוע ביכולות המימון שלה. 

אך מצד שני, החוק לצמצום בשימוש במזומן, החוק למניעת הלבנת הון ורגולציות נוספות המוחלות על הבנקים ומערכות התשלומים בישראל באמצעות ארגונים בינלאומיים כמו ה-FATF (כח המשימה הבינלאומי לאכיפה פיננסית) – שוחקים במשך למעלה משני עשורים את הזכות לפרטיות פיננסית של אזרחי המדינה. 

חמור יותר: בעוד שלימדו אותנו שבמדינות דמוקרטיות אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת, החוקים והרגולציות הללו הפכו את הקערה על פיה. כל אזרחי המדינה נהפכו לעבריינים בעיני המערכת, ועליהם להוכיח לבנקים (המשמשים כסוכני אכיפה של הממשלה) שאינם עבריינים ככל שיבקשו למשוך מזומן או לבצע העברה בנקאית בסכומים גבוהים – או חלילה לקנות או למכור מטבעות דיגיטליים.

והתוצאה של אכיפת המדיניות? עפ"י הערכות עלויות הציות למניעת הלבנת הון ומימון טרור עלו בשנת 2022 274 מיליארד דולר, ואילו ההצלחה שלהן עפ"י מחקר משנת 2020 – מונעת כ-0.1-0.2 אחוזים בלבד מההערכות הקיימות לגובה הסכומים המולבנים בשנה.

בחזרה לשק"ד, בנק ישראל כחלק מתפקידו כיועץ לממשלה השתתף בועדה הממליצה על חוק המזומן, אז קראתי את דוח הועדה. בשום שלב לא הועלה רצונו של בנק ישראל לשמר את השימוש השוטף ב'התחייבות ישירה של הריבון' כפי שתואר כתועלת במסמך התועלות של השק"ד. ההפך הוא הנכון, בנק ישראל הציע לקדם אמצעי תשלום אלקטרוניים מתקדמים, כאלו שמהווים התחייבות של הבנקים המסחריים.

אז מדוע פתאום כן אכפת בבנק ישראל שיהיה כסף שמהווה התחייבות שלו שמסתובב בסירקולציה, אם לפני שנים בודדות בלבד פעל אחרת לחלוטין?

פיקוח, או ביצוע בעצמו?

תפקידו של בנק ישראל הוא לפקח על מערכות התשלומים, במקביל לפיקוח על מערכת הבנקאות ובמקביל להחלת המדיניות המוניטרית וניסיון שליטה באופן התמסורת שלה. 

מכאן שאפשר (למרות שגם על כך ניתן לערער, את זאת אולי אעשה בהזדמנות אחרת) להבין את ההיגיון מאחורי הגעה להתחשבנות הסופית (Settlement Finality) בין מערכות הסליקה השונות באמצעות מערכת RTGS כגון זה"ב המנוהלת ע"י בנק ישראל. 

אך מדוע זה צריך להיות תפקידו של בנק ישראל לספק אלטרנטיבה יעילה, מתקדמת ובטוחה לאמצעי התשלום הקיימים והחדשים בעידן הדיגיטלי, כפי שמתואר כחלק מתועלות השק"ד? 

שווקי התשלומים והסליקה הינם קרטל מצומצם המנוהל ונמצא בבעלות ע"י הבנקים בצורה ישירה ועקיפה, ופועל כיום באישור בנק ישראל והממשלה. 

ע"י הפחתת חסמי הכניסה והגברת התחרות, המגזר הפרטי והשוק החופשי ידעו לספק מערכות תשלומים אלטרנטיבות טובות יותר, בדיוק כפי שקורה עם מטבעות יציבים צמודי-דולר באופן טבעי (סליקת עסקאות דולר באופן P2P עם התחשבנות סופית תוך שניות בודדות ובעלויות מגוחכות לאחר שכבר נמצאים במערכת).

בארה"ב הבינו זאת והשכילו לקדם את חוק הסטייבלקוינס ("GENIUS Act") שנחקק בחודש יוני 2025 ומאפשר למגזר הפרטי המפוקח להנפיק מטבעות יציבים צמודי-דולר עם פיקוח הן ברמת המדינה (State) והן ברמה הפדרלית. 

"ממשלת ארה"ב תבחן מחדש את החסמים הרגולטוריים לטכנולוגיית הבלוקצ'יין, מטבעות יציבים ומערכות תשלומים צומחות," אמר סקוט בסנט, שר האוצר, שרואה בסטייבלקוינס ככלי לצמיחה של המגזר הפרטי המגדיל את ההכלה הפיננסית ואת החדשנות.

כלומר, את שאלת ה"פיקוח או ביצוע בעצמו" המופנית לבנק ישראל, אפשר לשאול גם על התועלות המצוינות של הפחתת עלויות הצרכן, וכמובן שגם על הגברת ההכלה הפיננסית.

JUST IN: Treasury Secretary Scott Bessent says the US government is reviewing “regulatory barriers to blockchain, stablecoins, and emerging payment systems.” pic.twitter.com/G0dctlPSIC

— Crypto Briefing (@Crypto_Briefing) April 9, 2025

אם אפשר במגזר הפרטי, למה לרכז אצל הבנק המרכזי?

אם בנק ישראל בעצמו אומר "חשוב לציין שייתכן שניתן להשיג חלק מהתועלות האלו, אם לא את כולן, גם באמצעות שיפור ושכלול של מערכות התשלומים הקיימות, ולאו דווקא באמצעות הנפקת מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי" וכי ישנם "סיכונים משמעותיים בהנפקת שק"ד אם לא יעוצב בקפידה", כולל פגיעה במוניטין בנק ישראל וסיכוני סייבר, מדוע לא בוחנים תחילה קודם לכן את יכולותיו של המגזר הפרטי לספק את התובנות האלו, ולקדם זאת באמצעות מטבעות דיגיטליים יציבים? 

מדוע האסטרטגיה היא הפוכה, קרי ללכת לפתרון הריכוזי, הסגור ולא תחרותי לעומת הפתרון הפתוח, השקוף, והפחות מסוכן – במיוחד אם מסדירים אותו כראוי בהיבטי נזילות לטובת היציבות הפיננסית? הרי, בנק ישראל ציין בעצמו את התמיכה בחדשנות וקידום מגזר הפינטק כתועלת אפשרית.

האם הסיכון באיבוד המוניטין של מנפיק השקל לא גדול מדי בשביל לקחת אותו, לאור העובדה שהשקל כיום נקרא "שקל חדש" לאחר שהשקל שלפניו קרס בהליך איבוד מוניטין מתמשך והיפר-אינפלציה?

יתרה מכך, כבר היום מסופקים פתרונות ריכוזיים ע"י המגזר הפרטי, פתרונות שבנק ישראל מעודד בעצמו. מערכות תשלומים כגון ביט (3 מיליון משתמשים) ו-Paybox (למעלה מ-1 מיליון משתמשים) מאפשרות כמעט את כל מה שהשק"ד ירצה לאפשר. ההבדלים המרכזיים יהיו הרישום במאזנים (התחייבויות של בנקים מסחריים לעומת של הריבון) והעלויות. אך עלויות ניתן להוריד גם בדרכים אחרות, למשל, ע"י עידוד תחרות ואימוץ סטייבלקוינס.

יואב סופר, מנהל פרויקט השקל הדיגיטלי, התראיין בפודקאסט 'אנשי הביטקוין' בתחילת חודש אפריל 2025. בפודקאסט תיאר את הכסף מזומן כ"מוצר שמספק בנק ישראל לציבור הישראלי" כתחרות למגזר הפרטי*, שבעבר היה יותר בשימוש ואילו כיום לא ערוך טכנולוגית לעשות זאת, ונהיה נחות מול התחרות. 

ואז הוסיף את המשפט הבא:

"(באמצעות השק"ד) בנק ישראל יבנה תשתית שבה כל מיני גופים קטנים יוכלו להתחרות ביתר קלות בגופים הגדולים, ואני לא אפתיע כנראה לא אותך ולא את המאזינים כשאגיד שבמגזר הפיננסי בישראל יש תופעה מסוימת של ריכוזיות. מספר קטן של גופים גדולים שמספקים גם חלק משירותי התשלום וגם חלק משירותי הבנקאות".

אז אני שואל, אם זהו תפקידו של בנק ישראל לפקח על הבנקים (וכפועל יוצא גם על המגזר הפיננסי), מדוע לא פעל בצורה מספקת נגד הקרטל הבנקאי עד כה? למה צריך לחכות לשקל דיגיטלי כפתרון פלא שיאפשר לעשות זאת?

*ראוי להדגיש בהזדמנות זו שבנק ישראל לא מספק מוצר או שירות לאזרחי ישראל, כאם יש לנו – האזרחים – זכות בחירה. חוק בנק ישראל וחוקים נוספים מאלצים הן את הציבור והן את בעלי העסקים להשתמש בשקל תחת כפייה (בדגש רב על תשלום מסים אך ורק באמצעות השקל), ומכאן שזכות הבחירה לא באמת קיימת.

נקודה נוספת שאציין בהקשר של המגזר הפרטי – היא העלויות על בנק ישראל עצמן. מדוע שנצטרך להשקיע בעת מלחמה מאות מיליוני ש"ח בפיתוח מערכת תשלומים חדשה, לאחר שמערכת זה"ב כבר פועלת וממילא ההתחשבנות הסופית של עסקאות השק"ד תתבצע בה, וכאשר המגזר הפרטי מפתח מערכות משלו, על בסיס תשתיות טכנולוגיות מבוזרות וזולות לשימוש? 

ההשפעה על מערכת הבנקאות ועיקרון ה-Unintended Consequences

במסמך המתאר את השפעת השק"ד הצפויה על מערכת הבנקאות, אני סבור שבנק ישראל מתנהל ביומרנות לנסות לחזות את הכול באמצעות מחקר אחד בודד עם הנחות מוצא מרובות.

מערכת הבנקאות היא הלב והבסיס של הכלכלה ופעילות המשק. שינוי כמו שק"ד הוא לא דבר של מה בכך, אלא הוא שינוי טקטוני לאופן שבו המערכת תעבוד, גם אם יאומץ בהדרגה.

ישנם כל כך הרבה תרחישים שאני יכול לחשוב עליהם שבמסגרתם הסיכון למערכת הבנקאית כתוצאה משק"ד עלול להוביל לאסון. החל מאלו שצוינו במסמך, כגון שחיקה ביחסי הנזילות, הפגיעה בתיווך הפיננסי והפגיעה ברווחי הבנקים, ועד מה שקשה לחזות! 

עקרון ההשלכות הבלתי מכוונות (Unintended Consequences) מתאר מצבים שבהם לפעולה שננקטת – גם אם מתוך כוונה טובה – יש השלכות בלתי צפויות ולעיתים שליליות. זהו עיקרון מוכר במדעי החברה והכלכלה, והוא מדגיש את המורכבות של מערכות גדולות ואת הקושי לחזות את כל ההשפעות של מדיניות מסוימת.

מה אם השקת השק"ד תוביל לבריחה למטבעות יציבים צמודי-דולר ע"י הציבור? מה אם הבנקים, כצעד שרוצה למנוע את הפחתת הרווחיות והכוח הקרטליסטי שלהם, יבצעו צעדים אקטיביים להפחתת אשראי כדי ליצור משבר כלכלי? מה עוד עלול לקרות שאין ביכולתנו לצפות, אבל עשוי להיות הרסני לכלכלה שלנו?

אם רוצים יציבות בחירום, למה שדווקא הבנק המרכזי יספק אותה ולא פתרון גלובלי וחסין עם "קבלות"?

ככל הנוגע להבטחת היתירות של מערך התשלומים בעת חירום או תקלה, אני שואל בכנות: מה יותר יציב, הישענות על רשת בלוקצ'יין פתוחה אשר פועלת גלובלית 24/7 ומתופעלת ע"י לפחות 10,000 מחשבים ברחבי העולם, או להישען על מערכת ריכוזית שעשויה (ואף צפויה) להיות מטרה למתקפה בפני עצמה? 

ומנגד, אם זהו חשש מספיק גדול של בנק ישראל כדי לציין אותו כתועלת, מדוע אין בנק ישראל פועל הפוך מחוק הצמצום לשימוש במזומן, ודווקא מעודד שימוש במזומן כדי שיהיו מספיק אמצעי תשלום בקרב הציבור שאינם מצריכים חיבור רשת זמינים ככל שתשתית החשמל או האינטרנט קורסת, ומערכות תשלומים מקוונות לא יעבדו כלל?

למה מסתכלים על אירופה, ולא על ארה"ב?

בנק ישראל מתאר במסמך שאחד מהשיקולים המרכזיים להנפקת שק"ד יהיה הנפקת CBDC ע"י מדינות אחרות. ארצות הברית היא בעלת הברית החזקה והחשובה ביותר של ישראל, היא מגדלור של עקרונות החופש כמעצמה בעלת חוקה שמקדשת את חופש הביטוי והקניין, והיא מהראשונות בעולם – הן ברמה הפדרלית והן ברמה המדינתית בקרב מדינות רבות – לפעול לעבר איסור על הנפקה או שימוש ב'דולר דיגיטלי' שיונפק ע"י הפדרל ריזרב.

החוק המוצע, שכאמור נקרא "חוק האנטי-ריגול באמצעות מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי" וצפוי לעבור עוד השנה בארה"ב בתמיכתו של הנשיא טראמפ, שואף למנוע את החדירה לפרטיות אזרחי ארה"ב באמצעות הדולר הדיגיטלי. החוק, אם יעבור כלשונו, מונע מהפדרל ריזרב להפנות מוצרים ושירותים באופן ישיר לאינדיבידואל, לנהל חשבונות לאינדיבידואל, להנפיק מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי או משהו שדומה לו, ואף לעצור את המחקר בנושא.

ראוי לציין שטראמפ לא חיכה שהחוק יעבור, ובינתיים הוציא צו נשיאותי המונע מהפדרל ריזרב להתקדם במחקר ופיתוח של הדולר הדיגיטלי.

לעומת זאת, בבנק המרכזי האירופי דוהרים לעבר האירו הדיגיטלי. רק בחודש מרץ 2025, קראה כריסטין לגארד יו"ר הבנק המרכזי להאיץ את השקת המטבע, ולצאת בקמפיין בכל 'מחזיקי העניין' (הפרלמנט, הוועדות והמועצות האירופיות) – עם דדליין באוקטובר 2025.

כאשר יואב סופר, מנהל פרויקט השקל הדיגיטלי, נשאל על החוק שמועבר בארה"ב באותו הפרק בפודקאסט "אנשי הביטקוין", בחר להתמקד באירופה:

"בפרלמנט האירופי מתקיים מזה יותר משנה תהליך חקיקה אינטנסיבי ששותפות לו כל המדינות בגוש האירופה, הבנק המרכזי והמועצה. החוק יאפשר לבנק המרכזי להנפיק את האירו הדיגיטלי. ארה"ב היא מדינה גדולה, חשובה ויש הרבה מה ללמוד ממנה אבל היא לא הדוגמה היחידה בעולם. אנחנו בבנק ישראל, אזרחי ישראל וכנראה שגם כנסת ישראל נצטרך לעשות את הדבר הנכון לישראל… אם הייתי יודע לומר כבר היום בוודאות שהדבר הנכון לעשות הוא להנפיק שקל דיגיטלי, הייתי הולך לנגיד ואומר לו 'אני רוצה להקדים את ההמלצה'".

סופר המשיך ותיאר כיצד מהרושם שלו ההתייחסות של החוק ששואפים להעביר ברמה הפדרלית בארה"ב ושהועבר בחלק מהמדינות "מתייחס למטבע דיגיטלי של בנק מרכזי כמאגר אקסל" שיהיה חשוף ונגיש, ושלהערכתו "הם לא הלכו וקראו את הדוח השלם של הבנק המרכזי באנגליה על פרטיות, ועל זה שאפשר לעשות את זה אחרת".

חסרה גם ההתייחסות לכך שבנק ישראל בעצמו סומך משמעותית יותר על ארה"ב בניהול רזרבות המט"ח, כאשר בין 60 ל-70 אחוזים מהמט"ח, אגרות החוב הממשלתיות ותאגידיות והמטבעות שמחזיק בנק ישראל הן דולריות, או שהכלכלה הישראלית – בדגש רב על הייצוא – תלויה בארה"ב. זאת עוד לפני שאחדד שהדולר הוא מטבע הרזרבה העולמי, ומכאן שאם ארה"ב איננה בדרך להשקת CBDC אלא מתרחקת משם, המשמעות היא שממילא לא יהיה יתרון ישיר להנפקת שק"ד להתנהלות דולרית בינלאומית.

בנק ישראל טוען שהוא רוצה תחרות, אז למה לכפות את השקד הדיגיטלי?

בנק ישראל תיאר כיצד ברצונו להגדיל את אפקט הרשת (המכובדות) של השק"ד. לטובת זאת הוא מתאר שורה של צעדים דרקוניים שמשמעותן בשורה התחתונה: כפיית אימוץ השקל הדיגיטלי על האזרח. לא תחרות, כפייה. 

בין אם באמצעות משלמת ומקבלת התשלומים הגדולה במשק (הממשלה) והעברת חוקים על ידה לטובת הכרה בשק"ד כהילך חוקי וכך לכפות את השימוש על בעלי עסקים, ובין אם כפייה של המערכת הבנקאית ומערכות סליקה לאימוץ הפתרון הריכוזי שיונפק ע"י הבנק, דרך הפיקוח על הבנקים – מהרגע שיונפק השק"ד לא יהיה מנוס אלא לאמצו. תחילת באיטיות, ולאחר מכן במהרה. 

הסמכויות והמטרות של בנק ישראל הורחבו בצורה משמעותית על פני 25 הוראות שעה, תיקוני חוק בנק ישראל או חוקים נוספים כגון חוק מטבע השקל, חוק הריבית, חוק מערכות תשלומים ועוד. 

כעת, צפוי להתבצע ניסיון נוסף להרחבת הסמכות והמטרות לכדי מערכת התשלומים בעלת יכולת השליטה המוחלטת על האזרח.

יצירת מערכת טכנולוגית להנפקה וניהול השקל מהווה חריגה מסמכויותיו של בנק ישראל, ופותחת את הדלת לאבולוציה טכנוקרטית (ממשל טכנולוגי) השמורה למדינות דיקטטוריות כגון סין. 

גם אם בתור התחלה לא יוטלו מגבלות באמצעות תכנות על השקל הדיגיטלי, וגם אם בתור התחלה פתרונות הפרטיות המוצעים (ויפורטו בחלק 4 של המאמר) ישמרו את פרטיות משתמשי השק"ד כפי שנטען ע"י בנק ישראל – ברגע שמכובדות השק"ד תהא גבוהה והמלצות מסמך המכובדות של הבנק ישראל יתקבלו ויאומצו, לא תהיה דרך חזרה.

לא סתם אמר אגוסטין קרסטנס, מנהל הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (ר"ת ה-BIS, והגוף שלמעשה מהווה הבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים):

"אנו רואים במטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים כתחליף למזומן עם הבדלים משמעותיים, למשל במזומן אנחנו לא יודעים מי משתמש בשטר של $100 או 1,000 פזו היום. עם CBDC לבנק המרכזי תהיה שליטה מלאה על החוקים והרגולציות שיאפשרו את השימוש בהתחייבות הבנק המרכזי, ותהא הטכנולוגיה לאכוף זאת."

חישבו על זה: אם אפקט הרשת של השק"ד יגיע לנתח שוק מסוים, נניח לטובת הפשטות – 60% מהתשלומים ו/או מהאוכלוסיה ו/או ההתחייבויות במאזני הבנקים המסחריים והבנק המרכזי, אזי לא תהיה ברירה אלא לאמץ כל שינוי שיוצע ע"י בנק ישראל, או שיכפה ע"י ממשלת ישראל. זה יהיה נכון גם אם יעלה דיקטטור לשלטון, בין אם ע"י ה"ימין" ובין אם ע"י ה"שמאל".

כך לדוגמה, ניתן יהיה לאסור על החזקת קריפטו ו/או מטבעות דיגיטליים צמודי-דולר, בהתראת זמן קצרה, כצעד למניעת תחרות על כסף ממשלתי ותוך איום להפיכת המחזיקים והמשתמשים בקריפטו לעבריינים. 

ניתן יהיה להוסיף תכנות לכסף, כגון Geo-fencing (החלת מגבלות גיאוגרפיות לשימוש בכסף), מגבלות זמן על שימוש בכסף, ריבית משתנה פר משתמש בהתאם לקריטריונים שיוחלטו "מלמעלה", או אפילו מגבלת שימוש בהתאם לאופי הצרכן – כפי שמנסים לעשות בחסות מה שמגדירים כמלחמה ב"משבר האקלים".

המפקח על הבנקים, יאיר אבידן, ציין בנאומו בכנס 'סביבה 2050' כי "בנק ישראל פועל בנושא סיכוני סביבה ואקלים בהתאם למגמות ולסטנדרטים המתהווים בעולם… הפיקוח מגבש הוראה בנקאית עדכנית ומקיפה בנושא ניהול סיכוני אקלים… הוראה מבוססת עקרונות שתעסוק בהיבטים של ממשל תאגידי, בקרות פנימיות, הקמת מסגרת ניהול סיכונים ועריכת ניתוח תרחישים".

ממתי זהו תפקידו של בנק ישראל, שגם "מדגיש את החשיבות של מס פחמן", לנהל סיכוני אקלים? ומה מונע מאותם סיכונים לבוא לידי ביטוי בשק"ד עצמו, לאחר שנהיה 'נעולים' בו?

בחסות העיסוק ב'מס פחמן', שואפים להחיל על אזרחי מדינת ישראל Carbon Credits – קרדיטים לשימוש בפחמן, המגבילים את צריכת הבשר, הדלק והחשמל, הטיסות וכל פעולה ש"מזהמת באמצעות פחמן". מה ימנע משק"ד בעתיד להיות הכלי האולטימטיבי לשליטה זו ע"י הגבלות שמוגדרות בקוד התוכנה של השק"ד ולא מאפשרות לגבור עליהן?

לחלקכם אולי עוברת המחשבה: "בן, אתה מגזים. זה לא באמת יקרה". 

ובכן, בשנת 2024 התקיים פיילוט בהודו של CBDC בעל יכולות תכנות בדיוק בהקשר זה. הבנק המרכזי בשיתוף הבנק המקומי IndusInd ביצוע פיילוט "במסגרתו הבנק יכול היה לתכנת את השימוש הסופי בכסף, ובאופן ספציפי לטרגט חקלאים לטובת Carbon Credits". בפיילוט השתתפו 1,000 חקלאים ממחוז מהרשטרה.

חושבים שזה נגמר שם? חשבו שנית. גם בברזיל התקיים פיילוט במתכונת דומה ב-2023-2024. בפיילוט השתתפו הבנק המרכזי, הבנק Banco Inter, חברת מערכות המידע 7COMm ורשת הבלוקצ'יין Chainlink. במסגרתו בחנו "שימוש ב-CBDC לטובת עסקאות בענף החקלאות", ובאופן ספציפי אחד מהדברים שנבדקו היה Carbon Credits, כדי "לעודד שימוש בר-קיימא בחקלאות ומימון ירוק".

בתאילנד כבר קיימו פיילוט להשקת מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי עם יכולות תכנות הכוללות מגבלות גיאוגרפיות. הפיילוט התקיים בשנים 2022-2023 והוגדר כהצלחה. 

במלים אחרות, זו לא תהיה שאלה של "אם", זו תהיה שאלה של "מתי" המגבלות הללו יתוכנתו לתוך השקל הדיגיטלי, ככל שיאומץ.

בסרטון: יו"ר הבנק המרכזי בהודו, שקטיקנטה דאס, מספר על הפיילוט שהגיע ל-5 מיליון משתתפים ו-16 בנקים, ומדגיש את בחינת התכנות – בדגש על החקלאות ו-Carbon Credits:

כעת אתם מכירים את החששות וההתנגדויות המרכזיים שלי ככל שמדובר במטבע דיגיטלי של בנק מרכזי, או בשקל הדיגיטלי שזהו הפרויקט הישראלי. בחלק הרביעי אצלול לתוך מסמך האפיון הראשוני של השקל הדיגיטלי, אסביר כיצד הוא מצופה לעבוד מבחינה טכנולוגית, ואשתף ביקורות והסברים נוספים.

אני מזמין אתכם להשתתף ולמלא את השאלון בסקר של CryptoJungle על האם הציבור הישראלי מעוניין בשקל הדיגיטלי ומוכן לו.

רוצים להמשיך בקריאת המאמר ו/או לקבל עדכון כשהחלק הרביעי יוצא? לחצו כאן

בן סמוחה

בן 34, בוגר תואר לכלכלה וניהול מאוניברסיטת 'בן גוריון', ומרצה לשעבר באוניברסיטה. בן הקים את CryptoJungle, המכללה לבלוקצ'יין ומטבעות דיגיטליים וקהילת 'מדברים קריפטו', שיחדיו מהווים גוף התוכן, האקדמיה והקהילה המובילים והגדולים בישראל. בנוסף, נמנה בין מייסדי עמותת Blockchain B7, ויועץ חיצוני לארגונים בתחום הקריפטו והבלוקצ'יין.