השקל הדיגיטלי: כיצד ייראה על פי מסמך האפיון הראשוני? הסברים וביקורות

בבנק ישראל ממשיכים להתקדם עם פרויקט הדגל של השקל הדיגיטלי. לאחר שפורסם מסמך איפיון הפרויקט בחודש מרץ השנה, בבנק ישראל עוברים לחלק הפרקטי של יישום ההיבטים הטכניים.

אז החלטתי לכתוב מאמר מקיף ובו אני סוקר את הפרויקט – תחילה מנקודת מבטו של בנק ישראל – וכעת, הגיעה העת לשתף את הסיבות שבעקבותיהן אני מתנגד לו.

אם כן, בעוד שבחלק הראשון של המאמר הרחבתי על מהו בכלל בנק ישראל ומהם תפקידיו ומטרותיו. בחלק השני, צללתי לאבולוציה של השקל הדיגיטלי ונברתי במסמכים השונים של בנק ישראל.  בחלק השלישי פירטתי מהן ההתנגדויות המרכזיות שלי.

בתום הקריאה, אבקש מכם להשתתף ולמלא את השאלון בסקר של CryptoJungle על האם הציבור הישראלי מעוניין בשקל הדיגיטלי ומוכן לו.

ניתן גם לקרוא את המאמר המלא כבר מעכשיו!

לחצו כאן להורדת המאמר המלא

חלק משמעותי מהמסע לתוך השק"ד נמצא מאחורינו, ועתה הגענו למסמך האחרון שפורסם ע"י בנק ישראל, שהינו גם המשמעותי ביותר עד כה: כיצד ייראה השק"ד, ככל שתתקבל ההחלטה להנפיקו?

המסמך, שאורכו 111 עמודים, פורסם בחודש מרץ 2025. הוא מכיל הסבר על השקל הדיגיטלי, כיצד ייראה האקוסיסטם שלו, איך ייראו מסעי המשתמש הבסיסיים והמתקדמים, מה תהיה הארכיטקטורה הטכנית המוצעת, המדיניות לאסדרתו ומהם הצעדים להמשך.

ראשית, השק"ד יפעל במודל דו-נדבכי. מודל זה גורס שמבחינה פיננסית/חשבונאית השק"ד יהווה התחייבות של בנק ישראל כלפי משתמשי הקצה (אתם ואני), אך הגישה אל השק"ד תהיה באמצעות "משתתפים" מורשים מהמגזר הפרטי. כלומר, גופים מפוקחים הפועלים עם אישור מבנק ישראל ו/או מרשויות רגולטוריות נוספות, לטובת וידוא עמידה בחוקי הלבנת הון ומימון טרור, הגנה על הצרכן, ועוד.

אלו הם המשתתפים המרכזיים, כפי שהוגדרו עפ"י בנק ישראל:

• מנפיק השק"ד – בנק ישראל עצמו.
  
  
• מנהל המערכת – תפקיד השמור לבנק ישראל כמי שתפקידו ומטרתו בחוק היא לפקח ולהסדיר על מערכות תשלומים. מנהל המערכת יקבע את חוקיה ואת המשתתפים בה, כמו גם את המגבלות על משתמשיה.
  
  
• מפעיל המערכת – מי שיפתח בפועל את המערכת עצמה וינהל אותה מבחינה טכנולוגית, לטובת יישום החוקים והרצונות של בנק ישראל. טרם הוחלט האם בנק ישראל ישמש גם כמפעיל המערכת.
  
  
• מפקח המערכת – בנק ישראל עצמו.
  
  
• בנקאי של הממשלה במערכת – בנק ישראל עצמו.
  
  
• ספקי שירותי תשלום (Payment Service Providers, ר"ת PSP) – גוף פרטי שאחראי על מעטפת טכנולוגית ועסקית הנדרשת לחיבור משתמשי הקצה למערכת השק"ד, כולל תהליך הכר את הלקוח (Know Your Customer, ר"ת KYC), גישה ושימוש בארנק הדיגיטלי, שירות לקוחות ועוד). כלומר, ללא PSP – לא ניתן להשתמש בשק"ד.
  
  
• מנהל חשבון תשלום (Funding Institution, ר"ת FI) – גוף פיננסי בעל רישיון המנהל חשבונות לתשלום לציבור ללא קשר לשק"ד. גופים מסוג FI יאפשרו ללקוחותיהם להמיר כסף מהיתרה בחשבונם (למשל, בעו"ש בבנק) ליתרת שק"ד בארנק. זו פעולה שתיקרא "טעינה" (Funding), בעוד שהפעולה ההפוכה תיקרא "פריקה" (Defunding). ביניהם: בנקים מסחריים, בנק הדואר, אגודות פיקדון ואשראי, ועוד.
  
  
• נותן שירותים נוספים (Additional Services Provider, ר"ת ASP) – גוף שיוכל לספק שירותים נוספים (אופציונליים) למשתמשי הקצה כגון ניהול תקציב, שירותי אנליזה לבתי עסק, ביטוח לתשלומים ועוד).

כפי שאתם יכולים לראות באיור שלפניכם מתוך המסמך, זו תהיה ההיררכיה, כולל מערכות לניטור הונאות, ומנגנון ניהול מזהה אלטרנטיבי (Alias) שזהו שם הקוד הטכנולוגי לכינוי קל לזכירה כמו שם/טלפון. ה-Alias יונפק ע"י גורם מרכזי שאיננו בנק ישראל (לטובת שמירה על הפרטיות) ללא קשר למי ה-PSP או ה-FI אצלו יפתח המשתמש את הארנק, ויהיה שמיש ללא קשר למי המנפיק שלו. ה-Alias כן יהיה מקושר לזהות משתמש הקצה לאחר אימות זיהוי לקוח (ת"ז / ח"פ), וכך גם למזהה ייחודי (טביעת אצבע קריפטוגרפית המשויכת לזהות של המשתמש). 

זאת אומרת, המנגנון הזה נועד ליצור אפשרות להעביר שק"ד בין משתמשים במובן מסוים כפי שאנחנו עושים דרך אפליקציות תשלומים כמו ביט או פייבוקס.

המערכת לניטור הונאות תוקם ע"י מנהל המערכת אך לפי בנק ישראל לא תהיה לו נגישות למידע על המשתמשים עצמם, פרט למידע שהוא קולקטיבי לטובת סטטיסטיקות על דפוסי פעולות, היסטוריית עסקאות, סוגי משתמשים, מאפיינים דמוגרפיים וגיאוגרפיים ועוד. 

ראוי להדגיש כי עפ"י המצוין במסמך, בנק ישראל בעצם הולך להיות בעל סמכות מאד רחבה, בעיניי – רחבה מדי.

הוא גם ישמש כמנהל המערכת, גם ייתכן ואף סביר שכמפעיל המערכת, גם כמתוקף תפקידו כבנקאי של הממשלה ישמש כ-FI, גם כמפקח על המערכת וגם, כמובן, כמנפיק השק"ד עצמו. 

ההישענות על PSPs

בבירור התפקיד של PSPs, הגופים שדרכם בפועל יתבצעו התשלומים והשימושים השונים בשק"ד, הוא מרכזי במערכת. 

אתחיל בכך שעל אף הניסיון להגדיר את המודל כדו-נדבכי ובכך לנסות לשמר את הפיקציה שמדובר בכסף ריבון שמהווה התחייבות ישירה של בנק ישראל, בפועל – לא תהיה שום אפשרות לאזרח להשתמש בשק"ד ללא PSP, וזאת בניגוד לכסף מזומן. 

כלומר, זוהי לא באמת התחייבות ישירה של בנק ישראל כלפי הציבור, אלא ישנה כוכבית ענקית של תיווך בדרך, ש-PSPs יספקו שירות למשתמשי הקצה. הכוכבית הזו עשויה להיות משמעותית במיוחד, אם מדובר בדרי רחוב, בחייבים להוצאה לפועל או כאלה המצויים תחת מגבלות משפטיות כאלו ואחרות, או במקרים דומים של אוכלוסיות מסוימות. 

אז נכון, בנק ישראל מגדיר ש-PSP יאפשרו 3 סלי שימוש: בסיסי, מתקדם ומסחרי, והסל הבסיסי יהיה לכאורה זמין לכולם בחינם. אך בנק ישראל הולך צעד קדימה ואומר ש"על מנת להגדיל את היכולת של PSPs לפתח מודל עסקי בר קיימא," כלומר, לא לחייב אותם לספק שירות לכל אחד, "הם יהיו רשאים להתמחות במקטעים מסוימים של משתמשים… שתאפשר להם להתמקד בפיתוח פתרונות המתאימים למגזר בו הם מתמחים, לבסס את המודל העסקי עם סבסוד צולב של פעילויות מתחומים אחרים שהם פועלים בו, ולצמצם את העלות והמורכבות בעמידה בחובות "הכר את הלקוח".

כלומר בנק ישראל רוצה לחייב את ה-PSPs לבחור מההתחלה האם ישרתו אנשים פרטיים, עסקים וארגונים, או את שניהם, ואף להתמחות בתתי-מגזרים כגון מועדוני צרכנות, קבוצת גיל, ועוד. 

דוגמה שניתנת במסמך היא ש-PSPs שיבחרו לשרת בעלי עסקים, למשל, לא יצטרכו לפתח אפליקציה לטלפון החכם, בעוד שאלו הפונים לאינדיבידואלים כן. בעיניי, בעוד שהניסיון של בנק ישראל לספק גמישות ברור, זוהי התערבות ריכוזית במודל עסקי של חברות כבר ברמת הארכיטקטורה של הכסף.

בנק ישראל מוסיף שהוא יבצע מעקב אחר סירוב למתן שימוש למשתמשי קצה, ובהתאם לכך יבחן אפשרות של "PSP של ברירת מחדל" שיהיה מחויב לספק את סל שירותי החובה לכל משתמש קצה שיהיה מעוניין בכך.

הסל הבסיסי של הפעילויות יהיה כאמור בחינם, על הסל המתקדם ה-PSPs יוכלו לגבות תשלום, וכך גם על שירותים מתקדמים שאינם מוגדרים כחלק מהמערכת אך בכל זאת ירצו להיות מסופקים על ידי ה-PSPs "ללא פגיעה בעיקרון האוניברסליות למול לקוחות PSPs אחרים". לדוגמה, אם PSP ירצה לאפשר פעולה של "תשלום עתידי" אז הוא יוכל לאפשר את התשלום לכל משתמש שק"ד, ולא רק למי שנמצא בסל מתקדם.

שימו לב כי לא מצוין מי יהיה רשאי לשמש כ-PSP, ולא ניתנה הערכה כמה PSPs יהיו בשוק. כמו כן, לא צוין האם FI יוכל לשמש כ-PSP, וההפך.

בנוסף, אני מרגיש שזו מחובתי להדגיש שאת כל היכולות שאותן יוכל PSP להציע, כולל תשלומים נידחים, תשלומי ריבית לארנק הדיגיטלי, מורשי-חתימה, ניהול משותף של ארנקים ועוד – ניתן לבצע באמצעות פתרונות במגזר הפרטי המבוססים על הבלוקצ'יין כגון מטבעות יציבים, ותוך הישענות על טכנולוגיות חוזים חכמים מתקדמות כגון Account Abstraction.

לבסוף, אופי הפיקוח והירידה לפרטים של בנק ישראל על PSPs, מבחינת מה מותר ומה אסור, דה פקטו מכניסה יכולות תכנות לכסף שניתנות לויסות ע"י מה בנק ישראל רוצה ומסכים, ומה לא.

ה-FIs: הקרטל של המערכת החדשה

זה ידוע כאמור כי המערכת הבנקאית ומערכות התשלומים כיום פועלות כקרטל, וכך גם יהיה במערכת החדשה. השם החדש שלהם הוא: Funding Institutions. בנק ישראל גם לא הדגיש שום כוונה לפעול לטובת הגדלת כמות ה-FIs.

אם כן, השאלה המרכזית בעיניי שצריכה להישאל בהקשר של FIs, אשר אמונים על טעינה (Funding) ופריקה (Defunding) של שק"ד מיתרותיהם כמוסד פיננסי לארנקי השק"ד של המשתמשים, היא מדוע עדיין יש צורך במערכת זה"ב מאחורי הקלעים?

עפ"י המסמך, זה"ב – מערכת ההתחשבנות הסופית של בנק ישראל – עדיין תשמש כארכיטקטורה הבסיסית שעל גביה השק"ד ייבנה ועל גביה יתבצעו הפריקות והטעינות של ה-FIs. תהיינה התממשקות טכנולוגית בין שתי המערכות, שתאפשר לתהליכים הללו – כולל תהליכי ניהול נזילות של ה-FIs – להתבצע אוטומטית.

בעוד שבנק ישראל לא מחייב FIs להחזיק חשבון זה"ב, הוא כן ייאלץ אותם לכל הפחות לקבל שירות מ-FI אחר שכן מחזיק בחשבון זה"ב.

במלים אחרות, כן ברור תפקידם של ה-FIs במערכת החדשה, שכן בנק ישראל לא מעוניין לנהל את היתרות וטעינתן או פריקתן (תפקיד ה-FIs) או את פעילות יצירת הארנק, ה-KYC והשימוש בשק"ד (תפקיד ה-PSPs) בעצמו. 

אך לא ברור הכפל שבין מערכת הזה"ב לבין מערכת השק"ד, מה שממחיש שהשק"ד בפני עצמו יכול להתייתר ע"י פתרונות שיוצעו ע"י המגזר הפרטי.

ומה לגבי נותני השירותים הנוספים, ה-ASPs? ובכן, הדבר המרכזי שאיננו ברור הוא מהם חסמי הכניסה לשמש כ-ASP. עפ"י המסמך, ניתן יהיה להתחבר לשכבת ה-Backend בצורה ישירה, אך לא ברור מה ה-ASP צריך לעבור ולעשות על מנת לקבל את הגישה הזו.

משתמשי הקצה

החל מסעיף 3.4 במסמך מתוארים מי יהיו משתמשי הקצה של השק"ד, וכיצד תהיה הפניה אליהם. 

"כל ישות ישראלית – אדם שהוא תושב ישראל, חברה המאוגדת בישראל, עמותה וכד', זכאים להיות משתמש קצה ולהחזיק ארנק שקל דיגיטלי. התנאי ההכרחי לכך הוא היכולת לעבור הליך של "הכר את הלקוח" ע"י PSP."

זה אמנם לא יפליא אף אחד, אך בכל זאת לא ניתן לדלג הלאה מבלי לומר זאת בצורה ברורה: בכסף מזומן אין הליך אימות זיהוי לקוח (KYC), ואילו בשק"ד הציבור מחויב לעבור הליך מסוג זה על מנת להשתמש בו, ועצם יצירת החסם הזה עלולה (וצפויה) להגביל שימוש בו עבור משתמשים רבים.

שנית, מתבצע ניסיון ליצור הקבלה בין rCBDC (מטבע דיגיטלי קמעונאי, כלומר שמהווה התחייבות של הבנק המרכזי ישירות לציבור) לבין מזומן. אדגיש גם כאן: אין דבר שמקביל בין השניים. מזומן הוא אנונימי, ו-Self Sovereign (כלומר בניהול עצמאי כשהוא מוחזק ע"י המשתמשים) בעוד ש-rCBDC הוא ההפך המוחלט: הוא איננו אנונימי בברירת המחדל ואיננו Self Sovereign כי חייבים להשתמש ב-PSP על מנת לבצע בו תשלומים.

שלישית, בשק"ד מוטמעות מגבלות על סוגי המשתמשים השונים כבר בברירת המחדל של חוקי המערכת, דבר שכמובן לא קיים במזומן, כולל צפי להגבלת סכומי שימוש למשתמשי קצה פרטיים.

מיידיות וסופיות

לאחר שבסעיפים הבאים מתוארת חווית המשתמש בשק"ד עליה בחרתי לדלג במאמר זה, אנו מגיעים לסעיף 4.5 שמדבר על מידיות ההעברות והסופיות של ההתחשבנות שלהן.

בנק ישראל מתאר:

"כל פעולת תשלום בשק"ד תהיה מידית וסופית, והסופיות תהיה מעוגנת הן בעיצוב המערכת והן מבחינה משפטית. כל פעולת טעינה תהיה מידית וסופית, הן בארנק השק"ד והן בחשבון המשתמש אצל ה-FI. המערכת תהיה זמינה ותעבד פעולות תשלום, טעינה ופריקה 24/7/365".

כאן אשיב את הביקורת על כך שמערכת זה"ב נמצאת בבסיסו של השק"ד אזי בהכרח לא כל פעולה היא סופית אלא נדרשת התחשבנות סופית נוספת במערכת זה"ב. מערכת זה"ב עובדת בשעות 7:45-18:45 בימות השבוע, וב-7:45-14:00 בימי שישי וערבי חג. 

לטובת הפיכת תשלומי השק"ד לסופיים, בנק ישראל מציע "לעגן את הסופיות מבחינה משפטית ע"י הגדרת השק"ד כ'מערכת תשלומים מבוקרת מיועדת' כמשמעותה בחוק מערכות תשלומים". 

מערכת משפטית מבוקרת מיועדת מוגדרת, לפי לשון החוק, כ-:

א. פעילותה של המערכת מהותית ליציבות המוניטרית והפיננסית בישראל;

ב. קיים חשש כי פעילות המערכת באופן בלתי תקין, בלתי יעיל או בלתי אמין עלולה לפגוע ביציבות כאמור בפסקה (א)

ג. קיימת חשיבות להחלת הוראות סעיפים 14 ו-15* על המערכת, לצורך שמירה על יציבות כאמור בפסקה (א).

*סעיפים אלו מגדירים את סופיות התשלום, ואת הכפיפות לחוק הליכי חדלות פירעון או פירוק (תיקון מס' 4) משנת 2018.

בעיניי זהו מחטף משפטי.

ראשית, מערכת השק"ד איננה מהותית ליציבות המוניטרית והפיננסית של ישראל. לא נעשה שום תהליך שמסביר, מגדיר או מוכיח שהמערכת חיונית למערך התשלומים במשק – וכפי שאני טוען במאמר זה: היא לא חיונית בשום צורה.

שנית, סעיף ב' מדגיש סתירה עצומה. השקת השק"ד בעצמה מהווה סיכון מהותי ליציבות המוניטרית והפיננסית של ישראל, בין אם יוגדר כמערכת מבוקרת מיועדת ובין אם לאו. 

בסעיף 4 של חוק מערכות התשלומים מצוין כי ה"שיקולים להכרזה" מצריכים התחשבות של הנגיד בסכום התשלומים שיבוצעו ובמספר המשתתפים במערכת, נתון שלא ניתן לדעת אלא אם מחוקקים את החוקים הדרקוניים שהומלצו במסמך עקרונות המכובדות ליצירת אפקט רשת.

בנוסף, בסעיף 10 העוסק בבחינת היציבות והיעילות של המערכת מצוין הצורך לבקר את המערכת עפ"י קריטריונים כגון אמינות, נגישות, שלמות ומהימנות המידע, מהירות ביצוע העסקאות, עלויות השימוש, וההכלה הפיננסית של המערכת. איך תקבע אמינות המערכת לפי חוק מערכות תשלומים אם היא חדשה לחלוטין? במיוחד אם בסעיף 6.3 למסמך האפיון, העוסק בביצועי המערכת, מצוין במפורש שלא ניתן לדעת בכמה עומס תדע המערכת להתמודד.

הפרטיות: מה איתה?

אחת מהביקורות הגדולות ביותר נגד מטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים שנשמעות בכל רחבי העולם, כפי שציינתי בהקשר של ארה"ב, היא על פוטנציאל החדירה לפרטיות והפרת הזכות הדמוקרטית הבסיסית.

בנק ישראל הדגיש, הן במסמך האיפיון והן בראיונותיו השונים של יואב סופר – כולל בכנס Blockchain Expert Conference שהפקנו ב-CryptoJungle והתקיים בדצמבר 2024, שהשקל הדיגיטלי יהיה פרטי "אפילו יותר ממערכות התשלומים הנוכחיות".

כך מתוארת פסקת פתיחה של סעיף הפרטיות (7.1) במסמך:

"מערכת השקל הדיגיטלי תעוצב מתוך ראייה של שמירה על פרטיות המשתמשים (Privacy by design). 

לבנק ישראל, כמו גם לאף ריכוזי אחר, לא תהיה יכולת לגשת למידע פרטני מזוהה אודות פעילותם של משתמשי הקצה בשקל הדיגיטלי. 

רמת הפרטיות בשקל הדיגיטלי תהיה גבוהה יותר מזו שבאמצעי התשלומים הדיגיטליים הקיימים, אך נמוכה מזו שבמזומן. 

המשתתפים לא יוכלו לעשות שימוש מסחרי במידע שיצטבר אצלם אודות המשתמשים ופעילותם במערכת השקל הדיגיטלי, אלא אם המשתמשים יתנו לנו הסמכה ברורה ומודעת לכך. 

בשקל הדיגיטלי ניתן יהיה לבצע פעולות תשלום אנונימיות, מקוונות או בלתי מקוונות, מתחת לספים ובהתאם לכללי ניהול סיכונים שיקבעו."

מצוין כי לבנק ישראל לא תהיה גישה למידע פרטני מזוהה על פעילות המשתמשים וכי זה "יובטח באופן טכנולוגי, ולא רק באופן רגולטורי". המידע שכן ייאסף עבור בנק ישראל יהיה אגרגטיבי כדי לעקוב אחר פעילות לפי מגזרי פעילות וסגמנטים שיוגדרו.

ובכן, יש לי מספר הערות מרכזיות בהקשר של הנושא הכה-חשוב הזה, שקרוב ללבי:

1. אני בהחלט מאמין שאלו שאיפותיו הנוכחיות של בנק ישראל לשמר פרטיות עד רמה מסוימת במערכת השק"ד.
2. לאור העובדה שבנק ישראל הוא מנהל ומפעיל המערכת, הוא יוכל לשנות את מאפייניה וחוקיה על פני זמן. בין אם כתוצאה מרגולציות משלו, ובין אם לאחר חקיקה שעלולה להגיע מדיקטטור מסוים, או בחסות של מצב חירום.כאמור, ברגע שאפקט הרשת יעבור את ה-50-60 אחוזים, ניתן יהיה להחיל שינויים די בקלות, והמשתתפים ברשת פשוט יאלצו לקבל זאת כעובדה מוגמרת. לדוגמה, אם בתור התחלה ניתן יהיה לבצע פעולות אנונימיות עד 1,000 ש"ח (מדגיש שזה לא צוין במסמך, אלא זו דוגמה שאני מספק) – אזי עוד שנתיים ניתן יהיה לשנות זאת ל-300 ש"ח, ולא תהיה ברירה אלא לקבל זאת.

3. מכאן שאינני רואה את הרצון לשמר את הפרטיות כמחזיק מים, אלא ההפך – אני בהכרח רואה את החדירה לפרטיות קורה ומתרחבת, ויש לכך אינספור תקדימים. בין אם מדובר במאגרים הביומטריים, שהחלו כ"רשות" ובמהרה הפכו לחובה, ואף שותפו נתוניהם, ובין אם מדובר במשבר הקורונה – שבמסגרתו כלל רשויות החוק והאכיפה קיבלו אישור לחדור לכל אספקט בחיים שלנו (בערך), כולל עם חקיקת חוקי החירום, מעקבי שב"כ לבידודים, ועוד.

הנקודות האחרונות

בסעיף מסע משתמש מתקדם (5) מצוינת השליטה במסחר במט"ח (FX). למעשה ככל שיגבר השימוש בשק"ד, כך גם יחולו יותר מגבלות על המרה בין שקל לבין מט"ח וזה יאפשר את הגדלת השליטה. לדוגמה, כאשר הידיעה על רצון לבטל את שטרות ה-200 ש"ח צברה ויראליות בספטמבר 2024, הציבור אץ לעבר החלפנים המקומיים כדי להמיר את שטרות ה-200 לדולרים. במקרה כזה, יוכל בנק ישראל (לטוב – שמירה על יציבות מוניטרית, לרע – מניעת בריחה ממערכת ניהול השקל ואיבוד אמון בה) למנוע מעברים.

ככל שמדובר באינטרופרביליות (כלומר לבצע פעולות גם ברשתות אחרות, כגון מערכות תשלומים אחרות בארץ ובחו"ל, רשתות של מסחר בנכסים מפוקחים ותשתיות מידע לאומיות), אזי גם כאן מודגש חוסר הצורך ב-CBDC לטובת זאת. אפשר לקיים זאת בצורה נהדרת ורחבה גם באמצעות פתרונות פתוחים מבוססי DLT.

בעסקאות לא מקוונות מוטלות מגבלות רבות להתמודדות עם סיכונים שונים (כגון הלבנת הון, פגיעות פיזיות וכד'), כגון כמה סכומים ניתן יהיה להחזיק ביתרה של "הארנק הלא מקוון" שיוכל משתמש להחזיק אצל ה-PSP שלו, או הגבלות על כמות תנועות וסכומי התנועות. נשאלת השאלה האם זה לא חוטא לכל המטרה של תשלומים לא מקוונים מלכתחילה, במיוחד בצל הרצון של המערכת להיות חסינה בזמני משבר שמצריכים יתירות?

ככל המדובר בביצועי המערכת – בנק ישראל מתאר בסיס נתונים ראשי ומנוע סליקה שיימצאו בליבה של מערכת השק"ד. מכאן שיש נקודת כשל ריכוזית (בניגוד למספר רב של צמתים המנהלים, לדוגמה, רשתות בלוקצ'יין ציבוריות) – שמהווה מוקד לתקלות ולמתקפות. 

לבסוף, לא נכתב דבר על האם קוד התוכנה של השקל הדיגיטלי יהיה קוד פתוח (Open Source) עם חתימות דיגיטליות שמאפשרות לציבור לאמת את עדכוני התוכנה.

אני מזמין אתכם להשתתף ולמלא את השאלון בסקר של CryptoJungle על האם הציבור הישראלי מעוניין בשקל הדיגיטלי ומוכן לו.

רוצים להמשיך בקריאת המאמר? לחצו כאן

בן סמוחה

בן 34, בוגר תואר לכלכלה וניהול מאוניברסיטת 'בן גוריון', ומרצה לשעבר באוניברסיטה. בן הקים את CryptoJungle, המכללה לבלוקצ'יין ומטבעות דיגיטליים וקהילת 'מדברים קריפטו', שיחדיו מהווים גוף התוכן, האקדמיה והקהילה המובילים והגדולים בישראל. בנוסף, נמנה בין מייסדי עמותת Blockchain B7, ויועץ חיצוני לארגונים בתחום הקריפטו והבלוקצ'יין.