על ידי החזרת בעלות על המידע האישי שלנו ועיצוב מחדש של אינטראקציות בין אדם למחשב, Web 3.0 – הדור השלישי של האינטרנט – שואף להבטיח לנו עתיד שבו הכל מחובר להכל.
האבולוציה הבאה של האינטרנט שכבר מתדפקת על דלתנו, מנסה לספק אלטרנטיבה מבוזרת, שלא נשלטת על ידי גוף מרכזי, בעלת קוד פתוח שתשנה את עולם האינטרנט שאנחנו מכירים, החל מאחסון המידע אצלנו ועד פעולות תשלום מאדם לאדם בלי גוף מתווך.
האינטרנט הבא מתיימר להוציא מהמשחק את הצד המתווך המיותר, להחזיר את הבעלות על המידע הפרטי שלנו, אלינו, המשתמשים, ולאפשר לנו להחליט אם נרצה למכור אותו, לחשוף אותו למפרסמים או להסתיר אותו.
Web 3.0 פועל לאפשר בעלות דיגיטלית מפוצלת והדדית על רכוש, נכסים, חברות, ארגונים, וכל מה שביניהם. במידה ויצליח, יוביל למאקרו-כלכלה גלובלית שבה המשתתפים יכולים לשתף פעולה בתמורה לתמריצים משותפים, מבלי לסמוך אחד על השני.
חברות וארגונים יהפכו לגמישים יותר, נוחים יותר לתפעול ולהקמה, כאשר כל בעל מנייה הוא בעל עניין בחברה או בארגון. כבר היום מוקמים ארגונים אוטונומיים מבוזרים או בשמם המקוצר "DAOs". מדובר בקהילה של אנשים שעובדים תחת ארגון עם מטרה משותפת, תחת מערכת שמאפשרת קבלת החלטות באמצעות טכנולוגיית הבלוקצ'יין.
Web 3.0 שואף ליצור את העתיד של האינטרנט עם אוסף טכנולוגיות כמו בלוקצ'יין, בינה מלאכותית (AI) והאינטרנט של הדברים (IoT).
עם זאת, על אף החזון של מפתחי ה-Web 3.0 שהוצג, ישנה ביקורת רבה על הפיתוחים הטכנולוגיים ועל האם הם באמת שונים במהות מהאופן בו האבולוציה השניה של האינטרנט, Web 2.0, בנויה. בין המבקרים נמנים ג'ק דורסי מייסד טוויטר, אילון מאסק מנכ"ל טסלה ואף היזם שמאחורי אפליקציית הצ'אט הפרטית סיגנל (Signal).
בכדי להבין טוב יותר את החזון החדש לאבולוציה של האינטרנט ואת הקשיים מולם נתמודד, נחזור אחורה ליום שבו התחלנו להשתמש בו.
אינטרנט 1.0 (Web 1.0)
האינטרנט המקורי שוחרר לציבור ב-30 באפריל 1993. האינטרנט הראשון היה ערוץ תקשורת חד-כיווני בין בעלי אתרים ומשתמשים, שבו אתרי אינטרנט מורכבים מדפי HTML סטטיים לקריאה בלבד.
למעשה, משתמשים לא היו מסוגלים ליצור אינטראקציה או לתקשר עם האתר אלא רק לצרוך את התוכן בו. האינטרנט הראשון צבר תאוצה והחל להתפתח ברשת העולמית הגלובלית לכיוון היורש הנוכחי שלו.
אינטרנט 2.0 (Web 2.0)
Web 2.0, הידוע גם בשם "הרשת החברתית", מייצג את האינטרנט הנוכחי, אינטראקטיבי יותר שניתן לבצע בו פעולות הדדיות, המשתמשים בו יכולים ליצור אינטראקציה עם האתר, למלא טפסים מקוונים, להפיץ מידע ותוכן ברשת וכמובן לתקשר אחד עם השני ברשתות החברתיות.
אתרי אינטרנט ב-Web 2.0 הם דינמיים יותר ושמים יותר דגש על התוכן שנוצר על ידי המשתמשים ותרבות השיתופיות, בה כל משתמש יכול להפיץ מידע ולחלוק אותו עם העולם.
האתרים הריכוזיים הגדולים של חברות הענק שאנו מכירים היום, היו אלו שהביאו את קדמת הפרסום לאינטרנט. ענקיות האינטרנט החלו את דרכן כמוצרים, בעוד אנחנו היינו צרכני התוכן. היום, אנחנו גם המוצר וגם והצרכן – בעוד הם, מספקים לנו את התשתית ומשתמשים במידע שלנו כדי למכור לנו עוד מוצרים.
בעשור הראשון של שנות ה-2000, אתרי אינטרנט מהדור החדש הפכו פופולריים יותר מאתרים שנבנו על גבי הרשת הראשונה. דוגמאות לאתרי Web 2.0 פופולריים כוללות את ויקיפדיה, וורדפרס, פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ופלטפורמות חברתיות נוספות בהן משתמשים יכולים ליצור אינטראקציה זה עם זה.
אינטרנט 3.0 (Web 3.0)
Web 3.0, המכונה גם "הרשת הסמנטית", הוא החזון לחזית הבאה של פיתוח האינטרנט שככל הנראה יתבסס על בלוקצ'יין, בינה מלאכותית (AI) והאינטרנט של הדברים (IoT).
היזמים השונים אשר מפתחים עבור Web 3.0 שואפים ליצור אינטראקציה ישירה עם משתמשים, מכשירים ומערכות בית חכם, רכבים חכמים ועוד. תהליך יצירת התוכן ייעזר גם ב-Machine learning (למידה חישובית), מה שיוביל ככל הנראה להפצת תוכן איכותי יותר שישולב עם מערכות AI.
בעזרת טכנולוגיות כמו NFT (אסימונים שאינם ברי חליפין) יוצרי התוכן יהפכו להיות הבעלים של התוכן הדיגיטלי שלהם, בצורה אמיתית שלא ניתנת למחלוקת.
משתמשי האינטרנט החדש יקחו את המושכות חזרה לידיהם ויהפכו מהמוצר לבעלים.
Web 3.0 ולמה זה חשוב
הפילוסופיה מאחורי Web 3.0 היא שאתרים יוכלו לפרש בצורה טובה יותר את נתוני המשתמשים, להיות חכמים יותר באופן מתמשך ובכך להציע חוויה דיגיטלית משופרת.
את השימוש בניצני הטכנולוגיה ניתן לראות כבר היום באתרים כמו אמזון, שם לדוגמא, אם תחפשו לקנות מחשב חדש, תקבלו הצעות לרכוש מוצרים משלימים בהתבסס על מידע של משתמשים אחרים עם פרופיל דומה שכבר רכשו את אותו מוצר. אמזון משתמשת ב"טביעת הרגל" הדיגיטלית של הלקוח כדי להמשיך לגדול ולהציע ללקוח את המוצרים הרלוונטים עבורו.
לרוע מזלנו, תהליך הלמידה הממוחשב הזה הופך אותנו, המשתמשים, לנכס. כאשר "טביעת הרגל" וכל המידע שלנו, הופכים למוצר בעל ערך אמיתי. בזמן שרובנו לא מבינים את הערך שיש למידע, לא ממש מפריע לנו למסור את המידע בחינם לענקיות האינטרנט, מה שהופך אותם לבעלים של המידע ולמרוויחים היחידים מכל התהליך.
הרשת הסמנטית החדשה, שבה כל פיסת מידע קשורה לשנייה, עשויה להוביל לשינוי.
משתמשי הרשת יקבלו בחזרה את הבעלות על התוכן והמידע שלהם וגם ירוויחו מכך. במקום שחברות הענק ינצלו לטובתם את המידע שלנו, ימכרו אותו למפרסם צד שלישי רק בשביל להראות לנו פרסומות שאף פעם לא ביקשנו לראות, אנחנו נחליט מה לראות. שיתוף מידע אישי יהיה אופציונלי עבור כל משתמש בצורה שקופה וברורה.
צרכני האינטרנט מקווים שהרשת הסמנטית החדשה תביא גם לסיומה של התופעה המעצבנת ביותר בעידן האינטרנט היום – מודעות קופצות (Pop-up).
חווית המשתמש תפסיק להיפגע באמצעות חלונות קופצים בלתי נגמרים ומודעות וידאו לא רלוונטיות שלא ניתן לדלג עליהן. במקום זאת, המשתמשים ישיגו שליטה על הזמן היקר שלהם ויבחרו אם וכמה מודעות הם רוצים לראות וגם יתוגמלו על כך.
Web 3.0 שואפת ליצור סביבה מקוונת הוגנת יותר, כאשר הדור הבא של האינטרנט הופך להיות פומבי יותר, בעל קוד פתוח, חסר הרשאות ומבוזר יותר. אבל שינוי פרדיגמה כה גדול אפשרי רק עם מערך של טכנולוגיות מתקדמות. טכנולוגיות שכבר קיימות ומתייעלות בקצב מסחרר.
טכנולוגיות בלוקצ'יין והרישום המבוזר יהיו הפתרון לאחסון נתונים בצורה מבוזרת, על הזהות הריבונית העצמאית שלנו בעולם הדיגיטלי, כמו גם על תשתית התשלום מאחורי הרשת.
בינה מלאכותית תהיה אחראית לפירוש וסינון הנתונים ותציע את האפשרויות הטובות ביותר למשתמשים. בעוד האינטרנט של הדברים (IoT) ימונה על התפעול ההדדי שבין האינטרנט הסמנטי – לאינטרנט של המכשירים חכמים שיהיו בבתים וברכבים של כולנו.
Web 3.0 ובלוקצ'יין
בלוקצ'יין היא שכבה טכנולוגית חשובה והליבה של Web 3.0. הטכנולוגיה אחראית על מתן אמון בסביבה וירטואלית חסרת אמון. המשמעות היא שמשתמשים יכולים לסמוך על נתונים ברשת שכן הם מסוננים על ידי מנוע הסכמה הדדי גלובלי המבוסס על הבלוקצ'יין של האינטרנט העתידי. זאת כמובן תוך יציאה מנקודת הנחה שיש לבחון היטב את הארכיטקטורה של רשת הבלוקצ'יין, כולל וידוא מספר המאמתים, אופי הממשל ועוד.
אתריום מתגלה כבסיס של יישומי Web 3.0 רבים, הידועים גם בשם dApps, או אפליקציות מבוזרות. במקום שרתים מרכזיים, אתריום מארח את האפליקציות הללו בצמתים המופעלים על ידי המשתמשים בבלוקצ'יין – מה שמאפשר לכל אחד להשתמש ברשת מבלי שהמידע יועבר לצד שלישי למטרות רווח ואין ישות מרכזית שיכולה לחסום לכם את הגישה לאותן אפליקציות.
רשת אתריום מאפשרת גם ביצוע תשלומים מובנים באמצעות מטבע ETH.
ברוח הביזור של הרשת הסמנטית, תשלומים באתריום אינם דורשים נתונים אישיים, ולרוב אין גוף מרכזי אחד שיכול למנוע או לבטל תשלומים. יש לציין כי בחלק מהרשתות, מפתחי הרשת או החוזים החכמים יכולים להשאיר לעצמם את אפשרות השליטה, כפי שקרה בשנת 2016 ברשת אתריום לאחר מחלוקת אידיאולוגית בעקבות פירצת אבטחה גדולה ברשת, וכפי שקורה לעתים בהתערבות של מפתחי חוזים חכמים באפליקציות שבנו.
עם זאת, תשלומי קריפטו יהפכו ככל הנראה לשכבת התשלום הדיגיטלית של Web 3.0, מכיוון שהם יכולים להציע פעולות זולות וכמעט מיידיות בכל רגע נתון.
זהות רשת הבלוקצ'יין העתידית שתשלוט ברוב הרשת עדיין לא ידועה, כמו כן לא ידוע אם תהיה אחת כזו או רשתות רבות שיריבו ביניהן על נפח השוק. זו תחרות שכבר רוקמת עור וגידים בהיבטים החשובים ביותר של רשת בלוקצ'יין שידועה גם בכינוי "המשולש הקדוש" המורכב משלוש אלמנטים: ביזור הרשת, אבטחת הרשת והאם הרשת ניתנת להרחבה – כלומר איך הרשת תתנהג תחת עומס רב של משתמשים ופעולות.
לא הכל ורוד – הביקורת על Web 3.0
אל מול האופטימיות וההבטחות, נשמעות גם לא מעט ביקורות וסקפטיות. הביקורת הבולטת ביותר מגיעה מכיוונם של היזמים אלון מאסק וג'ק דורסי (מנכ"ל טוויטר לשעבר), הידועים גם בתמיכתם ברעיון האינטרנט המבוזר.
בדצמבר אשתקד, צייץ מאסק באופן מרומז: "מישהו ראה את Web3? אני לא מוצא אותו". ציוץ עליו הגיב ג'ק דורסי ברמיזה מעניינת משלו: "הוא איפשהוא בין a ל-z". דורסי ניסה לרמוז שהוא בידיים של אנדרסן הורוביץ (Andreessen Horowitz) המוכרת כ-a16z – מקרנות הון הסיכון הגדולות בעולם, שלפי דורסי, הינה ותהיה שחקן מרכזי בעיצוב הדור השלישי של האינטרנט.
מנכ"ל טוויטר היוצא, היה חריף יותר בביקורת שלו כשצייץ: "אתם לא הבעלים של ה-web3". פנייתו לעוקביו היא תמרור אזהרה בכל הנוגע לביזור הרשת העתידית. "קרנות הון הסיכון והקרנות הגדולות הם הבעלים. הוא לעולם לא יחמוק מהם. בסופו של דבר מדובר ביישות ריכוזית עם תווית אחרת. דעו למה אתם נכנסים". כך הזהיר את עוקביו.
בעל המאה הוא בעל הדעה
זהו לא סוד שקרנות ההשקעה הגדולות וביניהן אנדרסן הורוביץ באות מוכנות עם הרבה מאוד נזילות לקראת השלב הבא של האינטרנט. עובדה זו בעייתית ומטה את כף המאזניים לטובת הרווח האישי שלהם ופחות לכיוון רוח הביזוריות והדמוקרטיה שכולנו שואפים לה.
גופי ההשקעה הגדולים משקיעים בפרוטוקולים רבים ממש בתחילת הדרך. כך למעשה הם מקבלים נתח משמעותי וזכויות הצבעה רבות. דבר שנוגד לגמרי את האתוס הדמוקרטי של האינטרנט המבוזר.
בנוסף, פרוטוקולים רבים בתחום הבלוקצ'יין מתבססים על הוכחת ההחזקה "Proof of Stake" בכדי לאמת פעולות ברשת. במודל זה, הגופים המאמתים את הפעולות, נדרשים להעמיד את הונם כערבות לכך שינהגו בצורה הוגנת כדי לשמר את האמון ברשת וכאשר ישנם גופים גדולים וריכוזיים שאמונים על האמון ברשת, למעשה החזרנו את הגלגל אחורנית ולא שינינו דבר, רוב השליטה עדיין אמונה אצל השחקנים החזקים.
מייסד אפליקציית המסרים סיגנל (Signal), מוקסי מרלינספייקפירט, ביקר בעצמו במאמר שכתב את הארכיטקטורה של ווב 3.0 ודיבר על "התרגשות היתר" שיש סביבה. לדבריו אנשים לא מחפשים להריץ את השרת בעצמם, ושעל מנת לשמור על משהו מבוזר – עליו להתפתח לאט, בניגוד למה שקורה בימים אלה בגזרת ה-Web 3.0. מוקסי לקח זאת צעד קדימה והחל לפתח בעצמו אפליקציה פשוטה על אתריום. במסגרת הניסוי שלו גילה בעיות טכנולוגיות, למשל בהקשר של NFT, שמייתרות את הצורך מלכתחילה בבלוקצ'יין ומעלות תהיות על הבעלות ש-Web 3.0 מאפשרת למשתמשים בה. עם זאת, מוקסי לא טוען ש-Web 3.0 לא אפשרי, אלא שיש לשנות את הנחות המוצא בדרך אליו, ורצוי מוקדם.
אז איך Web 3.0 יעצב את העתיד?
נכון להיום, הרעיון של הרשת הסמנטית זוכה לביקורת מפני רבים, גם שאינם מאלו שצוינו, כרעיון מופרך או עתידני מדי, אך בכל זאת כבר היום ישנם כמה יישומים הבנויים על המאפיינים של Web 3.0.
פרוטוקולים רבים הנשענים על האתוס של Web 3.0 מנסים לסלול את הדרך לאינטרנט עתידני כפי שרבים רואים אותו, מבוזר יותר, בעל קוד פתוח שבו אנחנו המשתמשים יכולים לתת ולקבל ערך ישירות מאנשים אחרים ברשת בלי גוף ריכוזי ונצלני באמצע.
הקידמה של Web 3.0 ועלייתו תפתח לנו הזדמנויות השקעה ואפיקי הכנסה שמעולם לא הכרנו. מעבר לכך, זו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הבינה הביולוגית והבינה המלאכותית, יעבדו ביחד בהרמוניה גלובלית, בצורה הדדית, בה כל האובייקטים קשורים ומדברים זה עם זה.
