השופטת בתיק התביעה של הרשות לני"ע האמריקנית (ה-SEC) נגד ריפל ומייסדיה קבעה הערב (ה', שעון ישראל) כי מכירות המטבע XRP ע"י החברה לא מהוות חוזי השקעה ועל כן XRP אינו נייר ערך. בתגובה, שער ריפל נוסק 33% תוך דקות ספורות ל-0.62$.
בדצמבר 2020 הגישה הרשות לני"ע תביעה נגד ריפל מעבדות בע"מ על כך שהנפיקה ומכרה ני"ע לא חוקי בדמות המטבע XRP למשקיעים פרטיים ומוסדיים כאחד. לאחר למעלה משנתיים וחצי של דיונים, ערעורים והשמעת טיעונים, קבעה השופטת הערב כי המטבע XRP אינו מהווה חוזה השקעה עפ"י מבחן האווי (Howey Test).
"XRP, כטוקן דיגיטלי, אינו "חוזה, טרנזקציה או סכימה" שעומד בדרישות מבחן האווי של חוזה השקעה. אלא, בית המשפט בחן את כלל הנסיבות ואת טיעוני הנאשמים על עסקאות וסכימות שונות בכל הנוגע למכירה והפצה של XRP," כלומר יש לבחון כל מקרה לגופו ולא להכריע בכלליות.
ככל הנוגע למייסדי ריפל, בראד גרלינגהאוס וכריס לארסן, ה-SEC האשימה אותם ב-3 סעיפים:
- מכירת חוזי השקעה למשקיעים מוסדיים בשווי 728 מיליון דולר
- מכירה בבורסות קריפטו עבור 757 מיליון דולר (Programmatic Sales)
- הפצות נוספות תחת חוזים כתובים – בשווי 609 מיליון דולר, כאשר לא בהכרח היה מדובר במזומן
הכשרה ייחודית בתחום הבלוקצ'יין
המסלול שיכשיר אתכם להיות מומחים בתחום החם ביותר
הם כבר בפנים:
ללמוד מהמובילים בתעשייה ולשדרג את העתיד שלכם!
המסלול שיכשיר אתכם להיות מומחים בתחום החם ביותר
השופטת, אנליסה טורס, קבעה כי המכירות המוסדיות אכן מהוות חוזי השקעה, עפ"י מבחן האווי, שכן הייתה ציפייה לרווחים מההשקעה הכספית ע"י המשקיעים. כלומר לצורך סעיף זה, XRP אכן נקבע כנייר ערך.
דגש נוסף ניתן על כך שריפל בעצמה, באמצעות חברות בת, ניהלה את כלל חשבונות הבנק אליהם הגיעו כספי המשקיעים, ולא חשבון המשויך ל-XRP כגוף נפרד.
כמו כן, ריפל השתמשה בכספים האלו כדי לקדם את XRP, להעלות את ערכו ע"י "יצירת שימושים למטבע" והגנה על השוק שלו ע"י יצירת נזילות.
טיעונים נוספים הושמעו ע"י השופטת נגד ריפל, בקונטקסט זה.
בכל הנוגע למשקיעים הפרטיים, השופטת קבעה כי הטיעונים של ה-SEC "אינם מספיקים כדי לקבוע שריפל כיוונה לספקולנטים [משקיעים פרטיים]," זאת בניגוד למשקיעים מוסדיים מתוחכמים שאכן הבינו כי מדובר בהשקעה.
כלומר, עפ"י הטיעונים של השופטת, משקיעים פרטיים לא מספיק מתוחכמים כדי להסיק שאם ריפל החברה מקדמת את המטבע XRP, אז זה אומר שזה ישויך עם עליות בערך המטבע.
כמו כן, ציינה כי המשקיעים הפרטיים רכשו את המטבעות אך ורק בזירות מסחר ולא ישירות מריפל, ועל כן "לא ידעו שהם מעבירים למי או למה הם משלמים את הכסף."
בנוגע להפצות נוספות תחת חוזים כתובים, מדובר בפיצוי לעובדים ולצדדים שלישיים כחלק מיצירת אפליקציות חדשות ל-XRP ו-XRP Ledger, הרשת של המטבע.
עפ"י ה-SEC, ריפל השתמשה ב-XRP כדי לממן את הפעילות השוטפת של החברה וצדדים שלישיים ע"י העברת המטבעות ואז מכירתם בשוק הציבורי לקהל הרחב. בעיני טורס, טיעון זה אינו תקף בלשון מבחן האווי, שכן המשקיע חייב להשקיע את הכסף ולהעמיד את כספו – ולא את שירותיו.
כמו כן, ציינה השופטת כי אין מספיק ראיות לטענה זו. לאור זאת, קבעה כי לא מדובר בחוזי השקעה ולא קיבלה את טיעוני ה-SEC.
לבסוף, לארסן וגרלינגהאוס הואשמו כי הציעו ומכרו את XRP כני"ע בשם החברה. לכן, ככל ש-XRP ני"ע שהונפק לא חוקי לדברי ה-SEC, אזי הם שותפים לעבירה (Affiliates).
השופטת טענה בתגובה כי לארסן וגרלינגהאוס "לא ידעו למי הם מוכרים," כאשר ביצעו מכירות בשוק הציבורי כפי שהתבצעו בסעיף ה-Programmatic Sales. הם גם לא ידעו למי מכרו, ולכן עפ"י הסעיף השלישי של מבחן האווי לא מדובר במכירת חוזה השקעה.
עם זאת, סירבה השופטת לטענותיהם של לארסן וגרלינגהאוס לכך שלא קיבלו התראה מוקדמת עפ"י חוק לענייני התביעה.
לסיכום:
- השופטת קבעה כי XRP אינו נייר ערך בשוק המשני ובעיני משקיעים פרטיים
- השופטת קבעה כי XRP אכן הינו נייר ערך כאשר הוצע למשקיעים מוסדיים מתוחכמים
- השופטת קבעה כי המכירות בשוק המשני אינן מהוות חוזי השקעה ועל כן הסעיף השלישי הינו ניצחון של ריפל גם כן
בכל הנוגע למעורבות של לארסן וגרלינגהאוס, השופטת מזכה אותם מההיבט הפרטי (של הציבור הרחב).
בדרישת המשפט היה הרשות לני"ע להציג את ההפרה שהתבצעה ע"י השניים, להראות כי הייתה ידיעה מראש של ההפרה, ולהוכיח את הסיוע שהתבצע על ידם לטובת ביצוע ההפרה של החוק.
השופטת קבעה כי ה-SEC לא הצליחה להוכיח זאת בצורה מספקת.
כעת נותר לקבוע דיון מסכם ובו ידונו מספר דברים נוספים שעודנם נותרו פתוחים.
