אלגורנד פיתחה מנגנון שבו בעלי ה-Stake הקטן לא יוכלו לרמות את הרשת, וגם בעלי Stake גדול לא יוכלו בהתאם. רמאות תפחית לחלוטין את אחזקותיהם שהועמדו כערבות/סטייק (כקנס) ולא תהיה הגיונית כלכלית במודל הזה.
לפי מנגנון "הוכחת ההחזקה הטהור", כל עוד 2/3 מהרוב אכן כנים ולא מרמים, הפרוטוקול יעבוד בצורה חלקה, אחרת נכנס לתוקף מנגנון קבוע ייחודי שמסייע בניקוי הרשת מהתוקף הזדוני. מנגנון זה שונה אגב ממנגנונים אחרים בכך שהמטבעות לא חייבים להיות בהחזקה לתקופת זמן קבועה. המטבעות נמצאים תמיד בארנקיהם של המשתמשים ומוכנים לשימוש בדרכים אחרות ברשת.
מנגנון הקונצנזוס של אלגורנד
הפרוטוקול של אלגורנד מחולק ל-2 שכבות. בשכבה הראשונה רצים החוזים החכמים, מבוצעים "Atomic Swaps" שאלו המרות מהירות בין מטבעות דיגיטליים שונים, ויצירת נכסים דיגיטליים מבוססים אלגורנד (כמו טוקנים).
החוזים החכמים שרצים על השכבה הראשונה נקראים ASC1 והם נחשבים "בסיסיים" ביותר, ולפיכך אלגורנד הוסיפו שכבה שניה שמאפשרת את ההרצה של חוזים חכמים מסובכים וגדולים יותר, שמכילים פיצ'רים מתקדמים יותר, כמו אלו שהייתם מצפים לראות בפרוטוקולים DeFi מודרניים.
בלוקים ברשת אלגורנד מיוצרים בתהליך "מיון קריפטוגרפי" אשר בוחר ברנדומליות ובסודיות את מייצרי הבלוק הבא מבין "בריכה" של סטייקרים של הרשת, ובאמצעות שכבה של לוטו אשר בוחרת ברנדומליות מי מהסטייקרים ל"בריכה". ככל שיש יותר ALGO למחזיק, כך גדלה הסבירות שיקח חלק ביצירת הבלוק הבא.
על פי האופן שהרשת בנויה, הסטייקרים לא יכולים לדעת שנבחרו ליצור בלוק, עד שיצרו את הבלוק. כך, לפי מפתחי הפרויקט, יהיה לתוקף פוטנציאלי קשה יותר לאמוד את סיכויו.
בשנת 2020 אלגורנד שחררה את גרסה 2.0 שהייתה עדכון נחוץ לפרוטוקול שלה. עדכון זה יציג שלוש תכונות עיקריות: הנכסים הסטנדרטיים של אלגורנד, העברה אטומית של אלגורנד ואת החוזים החכמים. החוזים החכמים של אלגורנד משולבים בשכבה 1 של אלגורנד, מה שאומר שהם יורשים את אותה מהירות, קנה מידה, סופיות וביטחון כמו פלטפורמת אלגורנד עצמה. יתר על כן, הם חסכוניים וללא שגיאות.