ראשי » מטבעות דיגיטליים » הכירו את נאו (NEO) – האת'ריום הסיני

נאו (NEO)

קנייה, ארנקים, שער וסקירה מלאה על המטבע

נאו (NEO) הוא פרויקט קהילתי בעל קוד פתוח הפועל ללא מטרות רווח ומטרתו להשתמש בבלוקצ'יין לשם יצירת נכסים דיגיטליים וזהויות דיגיטליות. הפרויקט מנסה ליצור מערכת לניהול אוטומטי של הנכסים הללו תוך שימוש בחוזים חכמים, ולהקים "כלכלה חכמה" עם רשת מפוזרת.

רקע כללי

מנקודת מבט טכנית, החזון הכללי של נאו הוא ליצור ארכיטקטורה לרשתות מבוזרות (Distributed Networks Architecture, או בקיצור DNA). המודל יאפשר להריץ אפליקציות על ידי מספר שרשראות והטמעה עם מערכות עסקיות ורשתות חיצוניות. נאו יכול להוות בעצמו סוג של שרשרת במספר רמות שונות (אוניברסלית, תאגידית או פרטית) ולתמוך בתוספים (פלאגינים) שונים.

המחקר והפיתוח של הפרויקט החל בשנחאי שבסין בשנת 2014, ע"י חברת Onchain העוסקת בבלוקצ'יין. עם הקמתו, שמו היה Antshares אך באמצע 2017 החברה הובילה הליך מיתוג מחדש והפכו ל-NEO.

רבים מכנים את נאו בשם "האת'ריום הסיני" עקב הדמיון בין שתי הפלטפורמות, כגון השימוש בחוזים חכמים ליצירת אפליקציות מבוזרות והנפקות טוקן ראשוניות (ICO). למרות שאכן יש ביניהם מספר לא קטן של נקודות דמיון, שני הפרויקטים מספיק שונים זה מזה בכדי לתת לנאו מקום של כבוד משלו.

נכס דיגיטלי הוא כל דבר הקיים בפורמט בינארי, ושאנו בעלי זכות להחזיק או להשתמש בו. בעוד שאפשרי בהחלט להחזיק נכסים דיגיטליים בסביבה ריכוזית, זה יכול להיות גם מאד מסוכן. הנכסים הדיגיטליים נחלקים לשניים:

נכסים גלובליים, כאלו שמזוהים על ידי כל המערכת, החוזים והלקוחות. ניתן לשלבם בכל חוזה חכם אחר.
נכסים פרטיים, כאלו שמזוהים רק במסגרת של חוזים חכמים ספציפיים. כלומר, הם מתוכנתים לא להיות בעלי שימוש גלובלי.

על מנת שתהליך הדיגיטליזציה של נכסים יעבוד, קריטי עבורנו להחזיק בזהות דיגיטליות בעלות אמון. לשם כך, בנאו ניתן ליצור זהות דיגיטלית בתקן המקובל X.509, אבל גם באמצעות תעודות אמון מסוג עמית לעמית. זהות דיגיטאלית יכולה להיות מושגת באמצעות זיהוי פנים, טביעות אצבע, קול, הודעות SMS ואמצעים אחרים בעלי כמה רכיבים.

דרגו את NEO מ-1 עד 5:

תן ציון למטבע:

היצע ושווי שוק

שער נאו וכמות המטבעות

במסגרת ה-ICO, כש-NEO נקרא עדיין Antshares, Onchain הצליחה לגייס 4.5 מיליון דולר ב-31 ימים בלבד. בעוד ש-50 מיליון NEO נמכרו דרך מימון המונים, 50 מיליון נשמרו לטובת הפרויקט על פי החלוקה הבאה:

10 מיליון למפתחים והמועצה של NEO.
10 מיליון כתמריצים למפתחים באקוסיסטם של NEO.
15 מיליון הושקעו בפרויקטים מבוססי בלוקצ'יין אחרים של Onchain.
10 מיליון הוקצו בתור ערובה למקרים בלתי צפויים שעשויים לקרות.

כך שסך הכול יהיה 100 מיליון מטבעות NEO, מתוכם 65 מיליון כרגע בסירקולציה. האינפלציה הנוספת הצפויה תתפרס על פני מספר שנים, כאשר ישנו מקסימום שנתי של 15 מיליון מטבעות. כמו כן, המטבע NEO אינו מתחלק ליחידות, אלא נסחר בשלמים בלבד.

בפלטפורמה של נאו חי מטבע נוסף שנקרא GAS (לשעבר Antcoin), אשר משמש לשימוש יומיומי בפלטפורמה (הסבר בהמשך). GAS מחולק כדיווידנד עבור כל בלוק שנכרה בבלוקצ'יין של נאו, לאלו המחזיקים במטבע נאו בארנק ייעודי (כלומר ארנק שמשתתף בכריית הבלוקים של ה-PoS).

בלוק בשרשרת הבלוקים של נאו נוצר כל 20 שניות בממוצע, ומוסיף 8 מטבעות GAS לסירקולציה. כל שנה תרד כמות הגז המיוצרת ביחידה אחת. כיום ההיצע המתגלגל של GAS הוא של כ-9.5 מיליון מטבעות, כאשר יש היצע מקסימלי של 100 מיליון מטבעות. חשוב להדגיש שכל מטבע – כמו בביטקוין – מתחלק ל-100 מיליון יחידות בפני עצמו. כלומר, יחידת ה-GAS הקטנה ביותר היא 0.00000001. לפי החישוב התיאורטי, ה-GAS האחרון אמור להצטרף לסירקולציה בעוד כ-22 שנים.

את שווי השוק של NEO ו-GAS תוכלו לראות בצורה שמתעדכנת בזמן אמת מצד שמאל.

NEO

Price
10.6086270845

Supply 70.54M NEO

Volume 471.71M

Market Cap 748.32M

Change 2.82%

צוות הפיתוח

מי עומד מאחורי מטבע נאו

NEO, כפי שצוין, מפותח על ידי חברה סינית משנחאי בשם Onchain שמעורבת בעיצוב, מחקר ופיתוח של הבלוקצ'יין. למרות שבצוות עצמו רשומים שישה עשר אנשים, לפי עמוד הפיתוח ב-Github (אתר שמרכז קהילות של מפתחים), רק תשעה עובדים על הפרויקט באופן ישיר.

בנוסף, Onchain מקבלת גב חזק מהממשל הסיני שמעוניין ליצור סוג של ענן ציבורי שישרת אותו לצרכים שונים.

איך זה עובד?

איך עובד מטבע נאו

מונרו עובד על בסיס פרוטוקול הוכחת העבודה (Proof of Work) ובסיס קוד בשם Cryptonote. קוד זה מאפשר לשמור על הפרטיות של השולח, המקבל ושל ההעברה עצמה באמצעות שלושה אלמנטים וארבעה מפתחות.

ה-NEO מתבסס על פרוטוקול שמבטיח חסינות מתקלות והתקפות על השרשרת ועושה שימוש שפותר את "בעיית הקונצנזוס" – בעיית הגנרלים הנפוצה מאד בתורת המשחקים. הפרוטוקול נקרא Delegated Byzantine Fault Tolerance (או בקיצור – dbFT).

כיצד פרוטוקול ה-dbFT עובד?

דמיינו כי יש ארץ שנקראת CryptoJungle ויש בה המון אזרחים. כל אחד מהאזרחים בוחר נציג (delegate) שייצג אותם ויעשה אותם מאושרים. תפקיד הנציגים הוא להעביר חוקים אשר ישמחו את האזרחים, ואם הם לא עושים עבודה טובה – האזרחים יכולים פשוט לבחור נציג אחר.

כיצד הנציגים השונים מעבירים חוקים? אחד מהנציגים נבחר רנדומלית להיות המנהיג. הוא מסתכל על הדרישות של האזרחים ויוצר חוק. לאחר מכן, המנהיג מחשב את "מדד השמחה" של החוקים הללו ובודק האם המספר גבוה מספיק כדי לשמח את האזרחים או לא. עם תום הבדיקה, מעביר את זה הלאה לנציגים האחרים אשר בודקים את חישוביו בעצמם. אם התוצאה שהתקבלה לדובר זהה לזו שהתקבלה אצלם, הם יתנו אישור – ואחרת, לא. על מנת שחוק יעבור צריך שלפחות 66% מהנציגים יאשרו את התוצאה. אחרת, נבחר מנהיג חדש והתהליך מתחיל מחדש.

בכלכלה החכמה של נאו, האזרחים הם מחזיקי ה-NEO. הנציגים הם רואי החשבון – הצמתים אשר מאשרים עסקאות. על מנת 'להתקבל' כרואה חשבון, עליך להחזיק בציוד ייחודי, חיבור אינטרנטי עוצמתי וכמות מסוימת של GAS.

'הדרישות' של האזרחים הם לבצע טראנזקציה.
'החוק' הוא הבלוק הנוכחי שנוסף לשרשרת.
'מדד השמחה' הוא פונקציית ה-Hash של הבלוק הנוכחי.

נמשיך עם ההסבר על הפלטפורמה. קודם לכן, ציינו שלמטבע GAS יש שימושים יומיומיים בפלטפורמה. למעשה, ה-GAS מהווה הדלק של הפלטפורמה ומשמש לתשלומי עמלות, הרצת אפליקציות מבוזרות ורישום נכסים דיגיטליים.

מערכת החוזים החכמים 2.0

NEO, בדומה לאת'ריום, היא מכונת טיורינג שלמה (Turing Complete). במילים אחרות, בהנחה שיש לה כמות זיכרון בלתי מוגבלת, היא יכולה לפתור כל בעיה שמזינים לתוכה.

החוזים עצמם מתנהלים באמצעות שלושה אלמנטים:

מכונה וירטואלית (NeoVM) – מכונה וירטואלית שמזכירה את זו של Java או .net של מיקרוסופט. בפועל זהו מעין מעבד וירטואלי שמפרש את ההוראות בתוך החוזה על פי סדר. היתרון המרכזי שלו נעוץ בזמן האתחול (Start-Up) המהיר שלו.
שרות לשימוש חיצוני (InteropService) – מאפשר לחוזים החכמים לגשת למידע חיצוני מעבר למכונה הווירטואלית מבלי להתפשר על היציבות והיעילות של המערכת. למשל, מידע על בלוקים, טראנזקציות ונכסים. כמו כן, הוא מהווה מקום אחסון לחוזים החכמים.
חבילת פיתוח (DevPack) – כוללת את ה-Language Compiler שתפקידו להפוך את הקוד שמשתמשים בו בשפת התכנות לקוד מכונה ותוסף לסביבת הפיתוח עצמה (IDE), כך שאפשר להשתמש בשפות שונות על מנת להפעיל את המכונה הווירטואלית.

מעבר למה שתיארנו עד כה, ישנם מספר תוספים (פיצ'רים) עתידיים שייטמעו בקרוב:

NeoX – מאפשרת לעבוד מול מספר שרשראות שונות (בסגנון Atomic Swap).
NeoFS – שרות המאפשר אחזור מבוזר של נתונים סטייל דרופבוקס או OneDrive.
NeoQS – מכניזם מבוסס רשת קריפטוגרפית שיוצר בעיות שלא יכולות להיפתר על ידי מחשב קוונטי, מה שהופך את המערכת לחסינה יותר.

יתרונות וחסרונות

היתרונות והחסרונות של מטבע נאו

NEO מאפשר לפתח ברוב שפות הלימוד הנפוצות כגון C/C# , Java ואפילו GO (שפת תכנות בקוד פתוח שנוצרה על ידי גוגל). מנגד, מי שרוצה לפתח עבור אית'ריום והרבה מן המטבעות האחרים, חייב להשתמש בשפת תכנות ספציפית לבלוקצ'יין בשם Solidity.

יתרון נוסף נעוץ במערכת הקשרים הענפה של Onchain : נכון להיום, החברה מספקת את הטכנולוגיה שלה לענקית הסינית Alibaba עבור שירותי הענן שלה, חתמה על הסכמים עם משרד המסחר היפני, ובנוסף לזאת משתפת פעולה עם חברות אחרות בתעשייה כמו למשל Bancor (שנוסדה על ידי ארבעה ישראלים) המאפשרת לסחור ולקנות מטבעות בקלות על גבי רשת האית'ריום. שיתוף פעולה נוסף עם מיקרוסופט בשם Legal Chain נועד להרחיב את החוזים החכמים לתחומים נוספים כמו למשל זכויות יוצרים או רשומות רפואיות.

כתוצאה מרשת הקשרים הזו, NEO נחשב לאחת ההבטחות הגדולות של טכנולוגיית ה-Blockchain במזרח הרחוק, מה שיכול לקרוץ מאוד למי שמתכנן להשקיע בשווקים המתעוררים הללו.

מעבר לכך, למרות שיש לא מעט חששות לגבי הפרויקט (כפי שיוצגו מיד), העובדה ש-NEO יכול לפעול הן באופן עצמאי והן כחלק מ-Onchain, הופכת אותו דווקא לגמיש יותר.

מאחר ו-NEO אינו מתחלק ליחידות, לא קיימת אפשרות לקנות חצי או רבע ממנו. המשמעות היא שיש סכום מינימאלי אותו יש להשקיע בשביל לקנות את המטבע – סכום שיכול לקפוץ בחדות כאשר הערך של המטבע ישתנה. הדבר יכול להיות בעייתי מאוד עבור סוחרים מסוימים.

על מנת להתגבר על הבעיה הזו, אתרי החליפין השונים משתמשים בארנק משלהם ("ארנק חליפין") בו אפשר לקנות חלקים של NEO ולהמיר אותם למטבעות אחרים. יחד עם זאת, ברגע שמעבירים את ה-NEO חזרה לארנק, כל החלקים שמעבר לנקודה העשרונית ("החתיכות") נאבדים, כך שמדובר בשיטה מעט עקומה.

חסרון נוסף שתלוי בדרך ההעברה של המטבע הוא הזמן הארוך שלוקח להעברות עצמן. דבר זה הופך העברות של סכומים גדולים לבעייתיות, וכך בעצם הופכות את המטבע (החדש יחסית) לפחות אטרקטיבי.

בנוסף לסטנדרט הבעייתי של המטבע, העובדה שחצי מן המניות נשמרו אצל Onchain הפכה את המטבע לריכוזי מדי בעיני רבים. גם המטרות השונות עבורן הוקצו המטבעות הללו הן מעורפלות למדי, מה שפוגע בשקיפות של הפרויקט.

ארנקים מומלצים

ארנק נאו מומלץ

ארנקי תוכנה: ל-NEO יש ארנק משלו בשם NEON Wallet לחלונות, מק ולינוקס. מדובר בארנק קוד פתוח עם ממשק מאוד נוח שמאפשר לעקוב אחרי כמות ה-GAS שיש בארנק.
ארנקי נייר: Ansy הוא ארנק ספציפי ל-NEO עם ממשק וובי שמאפשר להדפיס ולשמור על נייר את הארנק.
ארנקי חומרה: Ledger Nano S תומך ב-NEO.

קניית נאו

איך קונים נאו?

ישנן שתי דרכים עיקריות לרכישת המטבע NEO. הראשונה היא באמצעות כסף פיאט (דולר, אירו וכו'), ואילו השניה היא באמצעות ביטקוין או אתריום.

קניית NEO בכרטיס אשראי

בורסת בינאנס השיקה לאחרונה שירות הפקדות בכרטיס אשראי. מדובר בזירת מסחר וותיקה ואמינה, בעלת נפח מסחר גבוה. הכנו לנוחיותכם את המדריך המלא לבורסת בינאנס.

שימו לב, אפשרות רכישה זו עלולה להסתכם בעמלות של כ-10%, בין השאר בעקבות עמלות המרת מט"ח.

קניית NEO עם ביטקוין או את'ריום

זירות המסחר המומלצות לרכוש בהן NEO תהיינה Binance ו-KuCoin. בזירות אלו ניתן להפקיד ביטקוין או את'ר ולקנות NEO באמצעותם. במקרה זה, מתוך הנחה שברשותכם ביטקוין או את'ר, התהליך די פשוט וזול.

אם אין ברשותכם ביטקוין או את'ריום, תוכלו לרכוש בעמוד קניית ביטקוין.